16.4.2026
נשיא נכבד, אחי כולכם,
על אלתור ותכנון ומה שביניהם
הזמנת הערב ונושא העבודה פורסמו, בתוקף נסיבות חיינו המעניינות, בדקה ה-90. דבר שחייב אותי לאלתר את דברי הערב בניגוד לדרכי של תכנון מראש. כפי שכתב ג'ון לנון בשירו, Beautiful Boy – "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה עסוק בתכנון תוכניות אחרות."[1] הדבר עורר בי מחשבה בנוגע לשאלה מה עדיף "תכנון" או "אלתור"? דומה במקצת לשאלה האם עדיף להיות "חכם" או "פיקח". מקובל לחשוב ש"פיקח יודע לצאת מצרות שחכם לא נכנס אליהן מלכתחילה". ובאנלוגיה, המתכנן צופה ועוקף את הבור שהמאלתר, שנפל לתוכו, מצליח להיחלץ ממנו. זהו וויכוח עתיק יומין. הדעה המקובלת היא שזה תְּלוּי הֶקְשֵׁר ולכל גישה יתרונות וחסרונות שנובעים מהדינמיקה של המציאות הפרטנית. כך תכנון מועדף בסביבה המאופיינת ביציבות, כשהכללים ידועים ולעומתה לאלתור יתרון בסביבה כאוטית ודינמית.
הסוציולוג הירושלמי, פרופ' גד יאיר מנתח בספרו "צפנים תרבותיים בהייטק הישראלי"[2] את ההבדלים בין המנטליות הישראלית לגרמנית באספקלריה של תכנון מול אלתור. המודל הגרמני נשען על סדר קפדני ותכנון מוקדם למניעת תקלות מראש, אך חֲסַר גמישות ומתקשה להסתגל לשינויים. המודל הישראלי מעדיף את תרבות האלתור וה"יהיה בסדר". פותר בעיות תוך כדי תנועה, מוצא פתרונות יצירתיים לבעיות בלתי צפויות, אך אינו סיסטמתי, חסר דיוק, "מעגל פינות" מחייב "כיבוי שרפות" תמידי ומתקשה בתחזוקה שגרתית.
תאוריות בתחום הניהול והאסטרטגיה מציעות גישה אופטימלית של "תכנון גמיש" – יצירת מסגרת ברורה של יעדים ועקרונות (התכנון), תוך השארת מרחב פעולה רחב לשינויים והתאמות בזמן אמת (האלתור). האם באמת אפשר "גם וגם" – האם אפשר לשלב בין שתי תפיסות עולם כה סותרות?
והיכן אנו, ב"בניה החופשית", עומדים בנושא זה? – ה"בניה החופשית" מתאפיינת בסדרי עבודה שיטתיים ומֻבְנִים, טקסים סְדוּרִים, שמירת כללים קפדנית – עבודה "לפי הספר". כול אלה מצביעים על גישה המעדיפה לכאורה תכנון על פני אלתור. אם כך, האם לנו הישראלים, שהאלתור, אליבא דה גד יאיר, הוא חלק מהצופן הגנטי התרבותי שלנו, צריך להיות קושי מיוחד להתמודד עם דרישות הבניה החופשית? כטיוטה למחשבה בהקשר זה אני מבקש להצביע על הסתירה הפנימית שקיימת לכאורה במונח "בניה חופשית". "בניה" מחייבת ארגון, סדר, כללים נוקשים, "שהבניין לא יתמוטט", כלומר מחייבת תכנון. "חופשית" לעומתה – פתוחה, משוחררת, "זורמת" (כביטוי המקובל כיום), בלתי כבולה לכללים, כלומר פתוחה לשינוי, לאלתור. אם כך, האם "הבניה החופשית" היא דוגמה שניתן לשלב "גם וגם"?
מתנצל, אך כפי שהבנתם לדברי היום אין שום קשר לנושא הערב, כנראה תוצאה של אלתור לא מוצלח.
וכפי שכתב אחינו הסופר האמריקאי מארק טוויין באוטוביוגרפיה שלו (בפרפרזה שלי) – אלתור טוב באמת מחייב לפחות מספר שבועות של הכנה."[3] – סיימתי נשיא נכבד.