19.2.2026
נשיא נכבד, אחי כולכם,
שמענו הערב את דו"חות המזכיר, הגזבר והמבקר, ואישרנו אותם. הדו"חות כללו מידע ונתונים שבאישורנו קבענו שהם אמת. אסתכן לומר שמן הסתם מרביתנו לא בדקו את הנתונים שהוצגו ואישרנו אותם כי המציגים מוכרים לנו (ולבושים כהלכה, כנהוג לומר אצלנו) כאנשים דוברי אמת, בוודאי בלשכה פתוחה. אירוע זה הוא הזדמנות לדיון קצרצר בשאלה מהי "אמת" – שאלה פילוסופית ופרקטית המלווה את האנושות מאז ומתמיד, אך נדמה שבתקופה האחרונה הדיון בה הועצם ביתר שאת.
ההגדרה המילונאית הקלסית למונח "אמת" קובעת שזהו "דבר נכון ונאמן לעובדות"[1], שההפך שלה הוא המונח "שקר" – הפכים מוחלטים המגדירים את היחס שבין טענה או הצהרה לבין המציאות העובדתית. לקבוצת מונחים זו הצטרף, במחצית השנייה של המאה ה-20, המונח "פוסט-אמת". הובילו את התפיסה הפילוסופית החדשה הזו הוגים פוסט-מודרניסטים (כגון מישל פוקו וז'אק דרידה) שטענו שאין "אמת אובייקטיבית אחת", אלא נָרָטִיבים (סִפּוּרִים) שונים שהם פרשנויות סובייקטיביות של המציאות המושפעים מיחסי כוחות, ומי ששולט בסיפור (בנרטיב) שולט במציאות. רעיונות אקדמיים אלו "זלגו" לדיון החברתי ולפוליטיקה והפכו להיות פופולריים עד כדי כך שבשנת 2016 בחר מילון אוקספורד את המונח "פוסט-אמת" כמילת השנה. במקום להתווכח על עובדות, פוליטיקאים, ולא רק, החלו להציע "עובדות אלטרנטיביות". הבחירה הזו לא הייתה מקרית; היא שיקפה את עליית הדינמיקה שבה עובדות אובייקטיביות משפיעות פחות על עיצוב דעת הקהל מאשר פנייה לרגשות ולאמונות אישיות. היה והמושג "פוסט-אמת" מרגיש לכם קצת "מיושן", אם כך נוספו לו, בשנים האחרונות, מונחים נוספים רבים שתפסו את רוח הזמן והן "בנים" ו"נכדים" של המושג פוסט אמת ובהן: “Fake News” – הפצת מידע כוזב במסווה של ידיעה חדשותית (מילת השנה של מילון קולינס ב-2017), "קוֹנְסְפִּירַצְיָה" – תאוריית קשר וְטִיּוּחַַ עובדות, ו"גֶּזְלֶיְטְנִיג" (Gaslighting) – מונח מתחום הפסיכולוגיה שמשמעו מניפולציה שמטרתה לגרום לנו לְפַקְפֵּק בתפיסותינו ובחוויותינו ולהטיל ספק בבוחן המציאות שלנו. מונח זה נבחר למילת השנה ב-2022 על ידי מילון וובסטר.
מיוחסת לווינסטון צ'רצ'יל האמירה: "מדי פעם אנשים נתקלים באמת, אך רובם פשוט אוספים את עצמם וממשיכים הלאה בדרכם כאילו דבר לא קרה." ישנה נטייה אנושית, אומר לנו צ'רצ'יל, להתעלם מעובדות. המפגש עם האמת הוא לא תמיד נוח, במיוחד שהיא עלולה לערער את תפיסת העולם הקיימת.
אך "פוסט-אמת היא יותר מכך. לאחרונה יצא לי לשמוע ראיון עם איש תקשורת בכיר בישראל שאומת עם טענות שהשמיע והוכחו כלא נכונות. תשובתו, המאד לא מצטדקת, הייתה "זו האמת שלי, כאיש תקשורת אני מניח אותה על המדף ומי שירצה ייקח"[2] – הפופולריות שלו בקרב רבים בישראל מעידה שיש ל"אמת שלו" קונים לא מעטים. תופעה זו מועצמת כיום ברשתות החברתיות ומכונה "תיבת תהודה" (“Echo Chamber) שבהן אנחנו שומעים רק את מה שמחזק את דעתנו. אם כך, פוסט-אמת היא לא רק שקר, היא מצב שבו האמת פשוט הופכת ללא רלוונטית לדיון.
הדאגה מטשטוש בין אמת לשקר אינה חדשה. הנביא ישעיהו בדבריו על היפוך ערכי האמת מקונן: "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע: שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר."[3] המכשפות במחזה "מקבת" מאת ויליאם שייקספיר פותחות את המחזה במשפט: “Fair is foul, and foul is fair”[4] ("הוגן זה עבירה, ועבירה זה הוגן") כְּתָמֵהַּ מרכזית של המחזה המציג טשטוש בין נכון ומה שאינו. ואי אפשר שלא להזכיר את ספרו המפורסם של ג'ורג' אורוול "1984" (שהתפרסם כבר ב-1949) בו הוא מפתח את הרעיון של "שיחדש" (Newspeak) ומציאות בה שקר הוא אמת ואמת היא שקר המשמשת את "האח הגדול" לשלוט בתודעה כוזבת של האזרחים.
ולאן ממשיך המסע כעת? המונח הפופולרי העכשווי הוא Deepfake (זִיּוּף עָמֹק) – זיוף מציאות באמצעות בינה מלאכותית (AI-Artificial Intelligence). במאמר דעה, משותף של 22 מדענים מרחבי העולם, שהתפרסם לפני חודש בכתב העת היוקרתי Science ונקרא (בתרגום חופשי) "כיצד נחילי בינה מלאכותית זדוניים עלולים לאיים על הדמוקרטיה"[5] מציגים המחברים את הדור הבא של "סוכני בינה מלאכותית", שבלחיצת כפתור פועלים כקהילות מתואמות ("נחילים") המסוגלים להתאים את עצמם לתגובות בני אדם בזמן אמת, ליצור דימוי של מֵעֵין חזית אחידה ואשליה של קונצנזוס חברתי רחב, ולערער את היכולת להבחין בין אמת למניפולציה. המילה AI (בינה מלאכותית) הפכה כבר למאוסה, אך תודו שמה שמתארים החוקרים נשמע ראלי ומפחיד. אם מושג האמת עמד עד כה על כרעי תרנגולת, נדמה כי הכיוון הוא שהוא עלול לקרוס סופית.
האופטימיים יאמרו כי בסופו של דבר "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח"[6] כמאמר המזמור בספר תהילים. אלו מאמינים כי גם אם האמת קבורה עמוק באדמה בסופו של דבר היא תינבט ותגלה את עצמה. לעומתם, הסופר והמחזאי הרוסי אנטון צ'כוב, הספקן אמר: "אומרים שלבסוף האמת תנצח, אבל זה שקר".
אחד הפרדוקסים הקלאסיים בתורת הלוגיקה (אחת משבע האומניות שאנו אמונים עליהן) הוא "פרדוקס השקרן" – שאני אומר "דְּבָרַי הם שקר" אזי אם המשפט הוא "שקר", אמרתי אמת ואם הוא "אמת" אמרתי שקר. כך או כך לא ניתן לייחס למשפט זה ערך אמת או שקר מבלי להיקלע לסתירה.
אז מה אתם אומרים, לא הייתם רוצים לקום יום אחד ולגלות שכול מה שאמרתי הוא שקר?
סיימתי נשיא נכבד.