5.2.2026
נשיא נכבד, אחי כולכם.
השאלה מהו הבסיס למוסר היא עתיקת יומין ושנויה במחלוקת. ברבות השנים התגבשו מספר עמדות שהעיקריות הן:
- הגישה הדתית, לפיה המוסר מקורו בצו אלוהי וחוקי המוסר מוחלטים ואינם תלויים ברצון האדם, אלא במפורט בכתבי הקודש (כגון, "עשרת הדיברות"). לטענת המצדדים בגישה זו, ללא "סמכות על" המוסר הופך לסובייקטיבי ו"איש הישר בעיניו יעשה".
- הגישה הביולוגית-אבולוציונית, מיסודו של צ'ארלס דרווין, טוענת כי המוסר התפתח ככלי הישרדותי וקבוצות זוּלָתָנִיּוֹת (שיחידיהן נוטים להתחשב זה בזה) שרדו טוב יותר מקבוצות אָנוֹכִיּוּת.
- הגישה הפסיכולוגית, טוענת כי המוסר מבוסס על היכולת המנטלית שלנו "להרגיש" את האחר. כך למשל הראה הפסיכולוג ז'אן פיאז'ה כיצד המוסר מתפתח אצל ילדים, בתחילה מציות לפחד מעונש ומאוחר יותר מהבנה עמוקה של מהות הצדק החברתי.
- הגישה הרציונלית-פילוסופית, תופסת את המוסר כתוצאה מחשבתית, לוגית-תבונית של הפרט. כך למשל קבע עמנואל קאנט את ה"צו הקטגורי" לפיו על האדם לפעול לפי כללים שהיה רוצה שיהפכו לחוק אוניברסלי ("אל תגנוב, אם אתה רוצה שלא יגנבו ממך").
- אחרונה, אך לא פחות חשובה הגישה החברתית-תרבותית, כמו למשל של הסוציולוג אמיל דורקהיים, לפיה המוסר הוא תוצר חברתי של המצפון הקולקטיבי שהוא מערכת האמונות והרגשות המשותפים לממוצע החברים באותה חברה, הכופים אותה על חבריה על מנת לייצר אפשרות לחיים משותפים. על פי גישה זו המוסר הוא יחסי ויכול להשתנות מחברה לחברה ומתקופה לתקופה.
ספקטרום הגישות על מקורות המוסר והמשמעויות הנגזרות מכך רחב. החל מהתפיסה שעקרונות המוסר מוחלטים (הגישה הדתית) ועד לתפיסה שהמוסר הוא יחסי (הגישה החברתית). אם כך, בהינתן שקיימות תפיסות עולם שונות בנושא מקורות המוסר האם לא עולה מכך, באופן מוחלט, שהמוסר הוא יחסי?
ולעניין זה ראוי לצטט את הקומיקאי גראוצ'ו מרקס שאמר: "אלו הם העקרונות שלי, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך… ובכן, יש גם לי אחרים".
סיימתי נשיא נכבד.