נשיא נכבד, אחי כולכם,
"הר הקסמים" ספרו של הסופר הגרמני תומאס מאן פורסם בשנת 1924 והוא מהז'אנר המכונה "רומן חניכה" (Bildungsroman), סוגה סִפְרוּתִית שהתפתחה בתקופת הנאורות בגרמניה.
העלילה מתרחשת בבית הבראה לחולי שחפת בדאבוס (Davos) שבהרי שוויץ. המקום והמחלה הם תַּפְאוּרָה למסע פילוסופי שבו הגיבור האנס קסטורפ(Castorp) , שנסע לבקר את בן-דודו החולה, אך נשאר לבסוף שם שבע שנים ולקה אף הוא במחלה, מנסה להבין מהי תכלית הקיום האנושי.
הסופר מציג תשובות לשאלה דרך עימות בין שתי דמויות המנסות כל אחת לשכנע את קסטורפ בתפיסת עולמה:
- לודוביקו סֶטֶמבּריני (Settembrini) – הוא אינטלקטואל איטלקי ובונה חופשי המייצג את הערכים ההומניסטיים, הנאורות, הדמוקרטיה והקידמה. מנקודת מבטו, תכלית החיים היא שירות האנושות וקידום התבונה.
- ליאו נפתא (Naphta), יריבו האידאולוגי של סֶטֶמבּריני – הוא ישועי[1] שמרן (יהודי מומר) המייצג את הקיצוניות והמיסטיקה. עבורו, התכלית נמצאת במוות, בהקרבה ובאמונה דתית מוחלטת, תוך בוז לעולם החומרי. הוא דוגל במשטר דיקטטורי ובענישה גופנית ומאמין בישועת הנפש רק על ידי ייסורים וסגפנות בעולם הזה.
המילה "תכלית" היא ביטוי שמקורו מקראי במשמעות של קצה, שיא, גבול, ובשימוש המודרני פירושו "היעד", "המטרה הסופית". לביטוי מיופייף זה יש נגזרת והוא הביטוי העממי "תכל'ס". מקורו של זה ביידיש ומשמעותו "מה העיקר?", "מה בשורה התחתונה?" – ואם נרד מגבהיי הר הקסמים ונסתובב בתוך עמנו, התשובה לשאלה מהו התכל'ס של החיים? תהיה מן הסתם, בסבירות גבוהה, "שלושת הכַּפים": כסף, כוח, כבוד. אך מקרה שאלו יבואו לידי ביטוי, בכול עוצמתם בדאבוס, היכן שמתרחשת עלילת הר הקסמים, בשבוע הבא במפגש הכלכלי השנתי החשוב בעולם של "הפורום הכלכלי העולמי" (WEF), כנס המאגד מנהיגים מכול העולם לדון בענייני מדיניות וכלכלה גלובליים. כנס עתיר כסף, כוח וכבוד.
לפני הגעתו למוסד הרפואי, האנס קסטורפ חי חיים "רגילים" של מהנדס בורגני (חיים של תכל'ס). המעבר לסָנָטוֹרְיוּם משנה את חייו. תומס מאן שואל: האם תכלית החיים היא פשוט להיות חלק מהמכונה הכלכלית-חברתית, או שמא השהייה במוסד, ההתבוננות והמחלה מאפשרות לאדם להגיע להבנה עמוקה יותר של עצמו? "הר הקסמים" לא נותן תשובה אחת פשוטה, אלא מציב את האדם בצומת דרכים בין חיים למוות, בין תבונה לשיגעון, ובין גוף לָרוּחַ. למעשה הוא טוען שתכלית החיים היא החיפוש עצמו – הניסיון הסיזיפי אך הכרחי לגבש עמדה מוסרית ואנושית בתוך עולם של כָּאוֹס.
אם כך, מהי העמדה המוסרית שלכם? האם האידאליזם הרומנטי של הר הקסמים – "התכלית" או המטריאליזם הפרגמטי – "התכל'ס" של כנס דאבוס?
ובשולי הדברים:
צ'ארלס שולץ (1922 – 2000) היה מאייר אמריקאי שיצר את סדרת הקומיקס המצליחה "פינאטס" (Peanuts) המתארת את עלילות הילד צ'ארלי בראון וכלבו סנופי (Snoopy). באחת מחוברות הקומיקס הוא אייר את סנופי שוכב על גג המלונה שלו ומהרהר לעצמו:
"לחיים שלי אין תכלית, אין כיוון, אין מטרה ואין משמעות, ובכל זאת אני מאושר. אני לא מצליח להבין מה אני עושה נכון?"[2]
סיימתי נשיא נכבד.