רונן תנעמי – רוזה פארקס

We Shall over come

נשיא נכבד, אחי

היום לפני 60 שנה (01.12.1955):
רוזה פארקס (Rosa Parks) נעצרת במונטגומרי לאחר שהיא מסרבת לפנות את מקומה באוטובוס לאדם לבן.
רוזה לואיז פארקס הייתה אפרו-אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. מעצר זה הוביל, בעזרתו של מרטין לותר קינג, לחרם האוטובוסים של מונטגומרי, בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.
ב-1 בדצמבר 1955, סירבה פארקס לפנות את כיסאה לאדם לבן. היא נאסרה, נשפטה והורשעה בהפרת הסדר הציבורי. באותם ימים החוק קבע כי חלקו הקדמי של האוטובוס מיועדים ללבנים ואילו האחורי לשחורים. פארקס אומנם ישבה בחלקו האחורי של האוטובוס, אולם היה נהוג שכאשר החלק הקדמי התמלא, הנהג פנה לשחורים והורה להם לפנות את מקומם ללבנים.

פארקס לא הייתה הראשונה שהורשעה בעברה זו: עשר שנים קודם לכן הורשעה איירין מורגן בגין אותה עבירה, והערעור על הרשעתה הוביל לאיסור על הפרדה גזעית בתחבורה הבין-מדינתית. בשונה מפארקס, המקרה של מורגן לא ייצג סירוב לא-אלים, וכן מורגן לא הייתה מקושרת לתנועה לשחרור השחורים, ולכן המקרה שלה לא הצית את התגובות שבאו בעקבות המעצר של פארקס.
בעקבות מעצרה הוביל הכומר מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה. הערעור על הרשעתה של פארקס נידון בבית המשפט העליון של ארצות הברית. ב-13 בנובמבר הכריעו השופטים כי ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארצות הברית.
פארקס הפכה לסמל בתנועה לזכויות האזרח. בשנות ה-60 של המאה ה-20 היא עברה לדטרויט והייתה פעילה במפלגה הדמוקרטית.
בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס לאזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. ב-1996 העניק לה הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית וב-1999 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.
בשנת 1994 נשדדה רוזה פארקס בביתה בדטרויט על ידי אדם שחור בשם ג'וזף סקיפר שהכה אותה וגנב ממנה 53 דולר. השודד זיהה אותה ושאל אם היא רוזה פארקס, אך גם לאחר שאישרה זאת, השודד לא חזר בו. מקרה זה עורר סערה רבה בקרב הקהילה השחורה בארצות הברית.