למה לא זזים למרות שזה כואב
פעם עבר אדם ליד בית אחד. בפתח הבית ראה עובר האורח אישה מבוגרת בכיסא נדנדה. לצידה ישב גבר בא בימים וקרא עיתון. ביניהם, על מדרגות הכניסה לבית שכב כלב ויבב, כאילו מתוך כאב. האדם תהה למה הכלב מייבב.
למחרת היום עבר אותו איש ליד אותו בית ממש. הוא ראה את הזוג המבוגר יושבים כהרגלם בכיסאות הנדנדה ואת הכלב שוכב ביניהם ומשמיע את אותן הקולות.
נדהם, הבטיח האיש לעצמו שאם הכלב ייבב גם מחר, הוא ישאל את הזוג המבוגר על מה שמתרחש.
ביום השלישי התגלה לעיני האיש אותו המחזה: האישה התנדנדה בכיסא, הגבר קרא עיתון והכלב ייבב כשהוא שוכב באותו מקום. האיש לא יכול היה להחזיק מעמד יותר.
סלחי לי – הוא פנה אל האישה – מה קרה לכלב שלך?
הכלב? – שאלה שוב האישה – הוא שוכב על מסמר.
האיש, נבוך מתשובתה, שאל:
אם הכלב שוכב על מסמר, למה הוא לא קם?
האישה חייכה בחינניות וענתה בנימה ידידותית:
פירוש הדבר הוא, שלכלב כואב מספיק כדי ליבב, אבל לא מספיק כדי לזוז מהמקום…
ישנם אנשים שחשים שמשהו מפריע להם בחייהם הם יתלוננו עד אינסוף,
אך לעולם יישארו באותו מקום, חלקם יסמכו על הזמן שישנה הכול,
אבל זה לא בהכרח נכון.
דבר אחד עלינו להבין עשייה של דברים ותזוזה למקום טוב יותר
היא שמשנה הכול, אם לא ננקוט בפעולות ולא נבחר בעשייה
הכול יישאר בחיינו כפי שהיה ואנו נמשיך להתלונן.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
17/10/2024