הבנייה החופשית, על שום מה
נכתב ע"י הא. להב קיסנר מלשכת יעקב כספי מס' 56 חיפה
שאלה שתמיד עולה כאשר בונה חופשי נפגש עם אחיו או כאשר חילוני נפגש עם אחד מאחינו , או להפך, היא על מה זה טוב ולמה הבנייה החופשית שימושית, מעניינת או שניהם. כי אם זה היה שימושי ולא מעניין, יהיה הרבה יותר טוב לחפש משהו אחר. למה להיות בונה חופשי ולא חבר בארגון מכובד לגמרי, כגון מועדון רוטרי, מפלגה פוליטית או, להיות חבר בארגון הנפוץ ביותר בעולם, עם סניפים בעיר כמעט בכל בפינת הרחוב, לוח התהודה של דעת הקהל, הבר שכונתי? באתי לכאן ע"מ לתת את דעתי בנושא.
אבל לפני שאני אתחיל בכלל לתאר את תחילת תשובתי לשאלה זו, נראה הכרחי כדי לקבל מושג ברור למדי ומדויק של מה הבונים החופשיים באמת. זה לא פשוט מדי בגלל האומנות שלנו, אתם מבינים, אשר נפוצה מאוד ברחבי העולם. כפי שרבים חושבים, נקטה צורות רבות ומגוונות. לא צריך לדמיין בנייה מונוליטית, ושהקהל החילוני צועד לקראתנו, אנחנו מאוד רחוק מלהיות כך, וזה דבר טוב. לכל מדינה יש ריטואל משלה, פחות או יותר, רב צורות, עם החששות שלהם, השיטות שלהם, הרעיונות שלהם, לעתים קרובות, האידיאולוגיות שלהם. זו הסיבה שההגדרה הפשוטה של הבונים החופשיים לא נאמרת בקלות.
אבל זו בחירה טובה אחרי הכל, כי הלשכה הגדולה של אנגליה היא הגוף הגדול ביותר של הבונים החופשיים ביבשת אירופה. וכך זה מתאים מאוד גם לשמש נושא של מאמר זה. כל מה אני אומר על זה כאן יהיה רלוונטי, לפחות בחלקה, על הלשכות גדולות אחרות משלנו, ביניהם הדרגות הצדדיות של הבונים החופשיים.
המבנים הגותיים האחרונה הוקמו באנגליה בתחילת המאה ה -17 יכול להיות תחת הבונים האופרטיביים, שחשבו עצמם נידונים להיעלם במהירות ומוזנים בסכנת הכחדה שלהם עצמם, דואגים לשימור סודות ישנים שעוצמתם לא יסולא בפז. השוליות הופכים נדירים והלשכות נעלמות בזה אחר זה, הם החלו לקבל אנשים שהיו בעלי יכולות אינטלקטואליות ולעתים קרובות בעלי משקל חברתי. האנגלים היו הראשונים והגיע לזה די בקלות. אנחנו יודעים היטב שיש להם אהבה לדברים ישנים, למסורות ומועדונים סגורים. בפועל, נעלמים באנגליה הבונים האופרטיביים בתחילת המאה ה -18.
לשכות הבונים החופשיים ( לשכות של אינטלקטואלים ואומנים כינו את עצמם) אימצה את הטקסים, המסורות והמנהגים של הבנאים הקדמונים, בנאים ונגרים. אבל בצורה מסוימת כי הפרויקט להצלת הבונים האופרטיביים נכשל, כי בקרוב לא היה בעלי מלאכה אופרטיביים בלשכות של הבונים החופשיים אנגלית. הבנייה החופשית הפכה ישות נפרדת ושונה יותר ויותר מאבות המייסדים שלה.
כדי לתת לעצמם מבנה מנהלי יעיל יותר, לשכות הבונים החופשיים החלו להיאגד עצמם בלשכות גדולות. האיחוד הראשון מסוג זה היה כמובן בשנת 1717, בחדר האחורי של פונדק בשם האווז והשיפוד, ליד קתדרלת סנט פול בלונדון, והקתדרלה הראשון לאחר התקופה גותית באנגליה, אשר הושלמה תחת פיקוחו של סר כריסטופר רן. ארבע לשכות איחדו עצמם באותו יום לתוך הלשכה הגדולה של לונדון בווסטמינסטר, אשר עומד להיות, כמעט מאה שנה מאוחר יותר, כלשכה המאוחדת של אנגליה.
.
מה עושים בלשכה? אנחנו פותחים העבודות שלנו עם ריטואל סמלי עמוק. המילים העתיקות והחכמה של נוסח עבודה זה מאפשר לנו לשכוח, לכמה שעות, את המהומה ואת התסיסה של העולם החיצון.
במשך כמה שעות אלה אנו יוצרים מרחב זמן שונה, קדושה הייתי אומר, במובן הלטיני של המילה, כי הוא טהור, נפרד; מרחב זמן שבו הדאגות של חיי היומיום מונחות באופן זמני בצד. בתוך הזמן במרחב הזה אנחנו מקשיבים, בכל פעם שאנחנו נפגשים חצי שעה עד שעה, כאשר אחד מאתנו מדבר על פילוסופיה טקסית מוסרית, רוחנית , היסטורית מדעית או אמנותית לפעמים. אז אנחנו מדברים על זה, באופן ממושמע , מדבר כל אחד בתורו, על מנת להגיב מה שנאמר וכן להוסיף רעיונות חדשים, נקודות מבט ופרטים עם הנושא על הנושא של ההרצאה. לאחר הנושא הובן ודיון נגמר, אנו סוגרים את הלשכה, גם כן בריטואל. אנחנו עוזבים את הלשכה ונפגשים סביב שולחן לחלוק ארוחה נעימה, כמו אחים וחברים או כמו שאנחנו אוהבים לאמר, שבת אחים גם יחד.
הבנייה החופשית, בשביל מה …? השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: הבנייה החופשית, לעשות מה? מסיבות שונות כדי להמריץ ולהניע את המועמדים לדפוק על הדלת שלנו. הצורך באחווה, ידידות, הביחד הוא ללא ספק המניע העיקרי, במיוחד עבור אלה, אשר לא רוצים להרגיש לבד. הסקרנות האינטלקטואלית היא הכוח המניע עבור מועמדים רבים אחרים. היותי כאן אפשרה לי מצד אחד ללמוד ולהבין לא מעט על עצמי, מצד שני, להבין כי אנו זקוקים, כמסדר לאנשים אשר רוצים, מעוניינים ויכולים להשפיע עלינו כמסדר ועל החברה, הקהילה והמדינה בה אנו חיים.
יש גם מניעים אחרים. אני שם לב כי הרבה אנשים צעירים לא הסתדרו, עם ההשכלה שלהם, וכי מחוץ למקצוע שלהם, לעבודתם או התמחותם, הם לא יודעים כלום. אחרים, צעירים פחות, שמו לב לאחר שנים של עבודה שהם קיימים אבל לא חיים. הם מרגישים את הצורך לשגר את עצמם להרפתקה חדשה, כזאת שבו הם יכולים להפעיל את שכלם ואת נפשם. יש המבקשים להתקבל לשורותינו תוך מחשבה שהם יזכו לתהילה, להצלחה בעבודתם דרך שהייתם בינינו, מה אני יודע. כן, הם עלולים אפילו להיות שם יום אחד, אבל לא בצורה שהם מדמיינים.
יש המבקשים לבוא בינינו, עם קצת דחיפה על ידי קרוב משפחה או חבר. לצידם הם אלה המבקשים בטעות, לחשוב שהם מצטרפים למועדון אקסקלוסיבי מאוד או אפילו ארגון עסקי, בתקווה למצוא את מה שהם לא מצאו מספיק בזמנם הפנוי. יש אלה שבאים לחשוב כי מסדר הבונים החופשיים הוא עשיר ורב עוצמה, כי זה טוב לעסקים, בשביל להרוויח כסף, אולי לקידום קשרים מועילים עבור הקריירה שלהם וסיכויים לקידום.
לא, אף אחד מהמניעים האלה הוא לא נכון לחלוטין. אף אחד לא מצטרף הבונים החופשיים עם ידע ברור של מה הוא הולך למצוא. מה שחשוב הוא לקבל את האומץ, החוצפה להתקבל. לאחר מכן, הבונה החופשי יבין היכן הוא נמצא, וזו היא הבנייה של המסדר, כך הוא יוכל להחליף בזריזות את המניעים להחלטתו להיכנס לתוך המסדר, או אלה או אלה תקפים במציאות. ואם הוא לא מצליח, זה הרבה יותר קל לצאת מאשר להיכנס.
לעתים קרובות אני נשאל אם זה נכון, כי הבנייה החופשית היא כת. אני גם אמרתי בהחלטיות לעתים קרובות, וכמובן, כולנו יודעים שזה לא, וכל אדם שהוא קצת אינטליגנטי יידע שזה לא. אני לפעמים מתקשה להסביר למי עדיין יש ספק. קיים הבדל חשוב אחד, בלתי הגיוני לחלוטין בין הבונים החופשיים ועל כת, הבדל כזה שיש לו ערך בוחן: בבונים החופשיים, קשה להיכנס אך קל לצאת. ומי שמודאג, בכת קל מאוד להיכנס, קשה מאוד לצאת.
קשה להיכנס, הייתי אומר … ובכן זה לא קל להתקבל לבונים החופשיים, כי יש מבחר של מועמדים והבחירה היא קשה, אנו מאמינים כי ישנו האלמנט הסמוי בבחירה של המועמדים להיכנס בין שורותינו, כמו כן ישנן התכונות המסוימות שאנו מחפשים ואנו משתדלים לבדוק את המועמדים לפי קריטריונים שונים, שם איכויות מסוימות קשורות באופן הדוק למה שאנו עושים בתוך תוכנו.
האם אנחנו לא טועים בבחירת אחינו החדשים? כמובן שכן, הבעיה היא שלפעמים אנחנו מקדשים אח שלא מגיע לו להיות בין שורותינו ואף לפעמים דוחים חילוני שיכול היה להיות אח טוב אך אל לנו לשכוח כי רבים המקרים כי ישנם אחים אשר מתקבלים בינינו ואשר אינם מוצאים את מקומם, אלה הם האחים אשר בדרך כלל עוזבים בעצמם את הלשכה, כן, לפעמים גם אנחנו טועים. ויש מקרים בהם אנו מכנים אדם הקרוב מאוד לאידיאלים של הבנייה כאח בלי סינר, אך בל נשכח כי ישנם גם מקרים בהם היינו מעדיפים סינר בלי אח.
עם כל הבחירות האלה ואת כל הקריטריונים האלה, האם הבונים החופשיים מהווים אליטה? כן!! מן הרגע הראשון יש את האומץ, החוצפה הלא רציונלית של שיגור עצמך אל תוך הנעלם המוחלט. זה לא בהישג יד של כולם. מה עושה אחד שלא באמת יודע על הבונים החופשיים, בחוץ? שום דבר. פחות מכלום. אפשר לקרוא עשרות ספרים, לחקור עשרות אחים, אף אחד עדיין לא יודע כלום לפני ליל הקידושין. הבחירה האוטומטית באליטה קורה מלכתחילה בין מי שמעז לקחת את הצעד הראשון אל הלא נודע, ולא רק לקחת את זה בביישנות, אחורה, בחזרה אל תוך הרגשת הבטיחות של מה שהם יודעים ומבינים.
דרך אגב. אף אחד לא מגיע לבחירה כזאת במקרה. מי שמגיע מכיוון שיש לו חבר בונה חופשי, ע"מ להבין למה אותו אח הוא אח, בגלל סקרנות פשוטה, לדעת מהי היא הבנייה החופשית בכלל או בגלל שהוא רוצה להיות בונה חופשי.
אחד המטרה העיקרית של בנייה היא לתת לגברים מסגרת, מבנה, אשר במסגרתו הם יכולים, כל אחד מהם, לחפש ולמצוא את האור שלהם. כל זה כמובן יפה מאוד, בתנאי שאנחנו יודעים מה אנחנו מדברים. מה זה האור כשאנחנו מחפשים?
לראות, או להסתכל, ממש כמו שמיעה והקשבה, הם בין הדברים העיקריים שאנו לומדים במסדר הבונים החופשיים. אחר המטרות העיקריות של הבונים החופשיים, ואחד ההבדלים העיקריים בינה לבין המועדונים שונים, בתי קפה בשכונה, מפלגות פוליטיות, פילוסופיות ודתות זה ידע, הבנה זו של אחרים ושל עצמנו, זה נותן לנו הזדמנות להכיל. אנו חושבים כי המכשול העיקרי בינינו לבין ההישגים של היכולות האמיתיים שלנו, ההרמוניה עם הזולת, הגישה פנימית ושלום כלפי חוץ, היא הבורות העמוקה שיש לנו כלפי האני האמיתי שלנו. הרעיון אינו חדש. הביטוי "gnothi seauthon", דע את עצמך, נחתך כבר לתוך השער של המקדש של אפולו בדלפי.
הבנה זו של עצמנו מאפשרת לנו לראות את הסדקים של האישיות שלנו ושל העולם, האבק שנחת עם השנים על החלומות, הדמיון, ההתלהבות של ילדותנו ונערותנו. זה מאפשר לנו, אם אנחנו רוצים ואם אנחנו מסוגלים, לנער את האבק מעל עצמנו ולהתעורר. זה נותן לנו את האור הנדרש כדי לעשות את העבודה ולהיות שוב בחיים. אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו. זה נשאר באחריותנו.
איך אפשר להשיג מודעות עצמית והבנה עצמית? במובנים רבים. בעיקרו של דבר על ידי לימוד כמו שתיקה, לתת לזמן לגלות את עצמו, לזהות יותר טוב את המטרות האמיתיות שלנו בחיים, על ידי למידה לדבר, כדי להבהיר את עצמנו טוב יותר לאחינו. למד להקשיב, להבין יותר טוב את האחר, כי מראה זולתנו מראה לנו את התמונה אמיתית שלנו; על ידי למידה לשמוע ולנסות להבין דעות שונות באופן קיצוני משלנו, על ידי תשאול של עצמנו, על ידי תשאול אחינו לשוויון הנפלא הזה ואת חופש הביטוי והאחווה שהבונים החופשיים נותנים לנו.
כי, אתם מבינים, הבונים החופשיים הוא גם בית ספר, בלי באמת להיות אחד. זה בהחלט לא בית ספר עם כיתות, חצר, מורים, תוכנית, לוח זמנים. אם הבונים החופשיים הוא בית ספר, הוא מלמד בצורה הרבה יותר טובה בשימוש על ידי האחים האופרטיביים שלנו, היא דרך הדוגמה האישית. בזמנו, השוליות היו צריכים "לגנוב" את המיומנות של רבי הבונים על ידי צפייה ממושכת בהם, אותו דבר אצלנו בעבודות בלשכה, כאשר אנו מקדשים אחים חדשים, אבל באותה מידה בשולחן הלבן, מפגשים מקריים בלשכות אחרות, הכל איפוא תוך כדי צפייה באחינו, על ידי דיבור אחד עם השני, על ידי הקשבה להם, אנו מאמצים לעצמנו את דרך הפעולה של האומנות ודוחים מצד שני כל מה שאנו לא אוהבים ומעריכים, לבסוף על ידי כל מה שנאמר כאן אנו פועלים בתבונה וללא משקעים אך עם הרבה תשוקה לקבל ולהבין הרבה, ללמוד הרבה ובכך להיות אחים טובים יותר ואזרחים טובים יותר.
שיפור עצמי הוא עוד מטרה העיקרית של אומנות שלנו. אנו לא מאמינים בהתססה בזירה החברתית והפוליטית, ידוע לנו כי ישנם המאמינים כי הבונים החופשיים אמורים להיות הרבה יותר פעילים באקטיביזם חברתי ופוליטי ואף לפעול לשם כך. זו מדינה חופשית וכל בונה יכול לבחור את המטרות שלו, שיטותיו וסדרי פעולותיו, אני דווקא מאמין כי עלינו לפעול תוך מתן אפשרות אינטלקטואלית ורוחנית בניסיון להבהיר את עצמנו טוב יותר לעולם החיצוני.
מה עוד שהשיפור העצמי בתוכנו יכול לבוא מתוך כך כי בתוך הלשכה אנו נפגשים עם אנשים בעלי ידע עצום, כל אחד בתחומו, בנקאי עם רתך, סוכן ביטוח עם עו"ד, רופא שיניים עם הפילוסוף מהדפוס. מי שרוצה ומי שמעוניין בכך, יש הזדמנויות רבות ללמוד הרבה מאוד על נושאים רבים ומשונים אך ורק מלדבר עם אחיו.
"בנייה, בשביל מה?" אמרתי בתחילת הרצאתי. בנייה, בשביל מה? בשביל אחינו במסדר !!
.
כל אחד מאתנו יודע ומודע כי המקדש אשר בתוכנו הוא הכי יפה בעולם, אך גם כל אחד מאתנו יודע כי המקדש לעולם לא יושלם, כי תמיד ניתן לשפר את המקדש שבתוכנו אך החיים נועדו להסתיים במוקדם או במאוחר, אז למה לעבוד על משהו שלעולם לא ניתן יהיה לסיימו? מכיוון שאנחנו לא לבד בעולם הזה והאבנים אשר שימשו לבניין המקדש שלנו יוכלו בעתיד לשמש בתור היציקה של מישהו אחר, לעזור אולי לאחינו לנסות לסיים את המקדש שלהם עוד בחייהם. אבנים אלו ישמשו כאבני הבניין או בטייח לכול ההריסות או שלא ישתמשו בהם כלל, כמו בשירו של קיפלינג "המקדש" יש אבנים אשר לא ישרתו איש אחרי לכתנו, אולי כי הם לא התאימו לתכניות הבניין החדש או אולי ישמשו בשלב מאוחר יותר, אבל כחומרי הגלם של הבניין. כל זאת יועבר מעשור לעשור, ממאה למאה כדי לסייע לאחים אחרים לעשות את השינויים של אחרים על עצמם, ממש כמו ברזל לעופרת, או נחושת לזהב.
בשביל מה, הבונים החופשיים? אני חושב שעכשיו אנחנו יודעים.