הבניה החופשית בגרמניה הנאצית
הבסיס לרדיפת הנאצים את הבונים החופשיים נשען על האמונה שכל הרוע בעולם הוא עבודה של הבונים החופשיים .
לפי הנאמר בכתובים הייתה קבוצת אנשים אחת שהנאצים שנאו יותר מהיהודים ואילו הם הבונים החופשיים. הבעיה של הבונים הייתה בחוסר האחדות של הלשכות השונות. לדוגמה: היו 3 לשכות גדולות בברלין שבאחת היו רק אחים נוצרים ובאחרת הלשכה הייתה פתוחה לעוד זרמים דתיים לאחרת ניתן להכניס שחורים, ברוב הלשכות בגרמניה לא קיבלו יהודים.
- נשיא ארצות הברית דאז פרנקלין דילנו רוזוולט היה מזוהה כבונה חופשי והיטלר טען שהבונים החופשיים בגרמניה מעבירים לו מידע.
בספרו הידוע לשמצה "מיין קאמפף", פרק 99 (אשר נכתב בסביבות שנת 1924 על ידי היטלר, בזמן שישב בכלא לאחר שניסה להפיל את המשטר הדמוקרטי בגרמניה). האשים היטלר את היהודים בקשירת קשר עם הבונים החופשיים למטרת השתלטות מוחלטת על גרמניה וטען שהם אחראיים למצבה העגום של גרמניה בתקופת שאחרי מלחמת העולם הראשונה. לטענתו הבונים החופשיים חברו עם היהודים כדי שידם תגיע בקלות ל"נשק" שישמש אותם נגדו: עולם הדפוס שהיה בעיקרו מקצוע של יהודים.
למרות שבאותם ימים אכן היו יהודים אשר השתייכו למסדר הבונים החופשיים אך מספרם היה מועט. בעקבות הדברים שכתב היטלר ב"מיין קאמפף" ראו הנאצים ביהודים ובבונים החופשיים גוף אחד והתייחסו אל הבונים החופשיים אפילו גרוע מההתייחסות ליהודים.
ב23- למרץ 1933, היטלר מקבל את השלטון בגרמניה. ב 7 לאפריל נפגש הרמן גרינג, סגנו של היטלר, עם וון הרינגן – הנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של גרמניה והסביר לו כי אין מקום לבונים החופשיים בגרמניה הנאצית. מיד לאחר מכן סגר היטלר את כל החברויות הסודיות ובהם לשכות של הבונים החופשיים. בגרמניה היו אז 9 לשכות גדולות, 638 לשכות, 79,000 בונים חופשים. כל הקשרים המסוניים עם גופים מחוץ למדינה הופסקו, אך לא כל הלשכות נסגרו. לאלו שהמשיכו לעבוד הכניסה הייתה רק לגרמנים טהורים וחלקים בריטואל המסוני שהסתמכו על הברית הישנה הוצאו. הלשכה הגדולה הפכה להיות "המסדר הלאומי הנוצרי של פרדריך הגדול" ואימצה את השם "המסדר הנוצרי הגרמני של הידידות". על מנת להימנע ממחיקה טוטלית הסכימו ראשי המסדר שהאחים לא יקראו בונים חופשיים, הסודיות לא תהיה קיימת יותר ופונקציונרים מפלגתיים של המפלגה הנאצית יורשו להיכנס לישיבות. כמו כן נעשו שינויים כגון החלפת השם חירם – בארכיטקט. המילה אמונה – באלוהים. מקדש שלמה הוחלף לקתדרלה הגרמנית, הדרגות 4 – 7 בוטלו. כמו כן הוחלט שנושאי המשרה יחקרו את מוצאם הארי של המצטרפים למסדר.
עוד באפריל 1933 הוציא הרמן גרינג צו שהוציא משורות המפלגה הנאצית כל מי שהיה אי פעם בונה חופשי בטענה כי הבניה החופשית שאבה את הדוקטרינות שלה ממקורות שמים ומיד לאחר מכן נשלח מרצה מטעם המפלגה לרחבי גרמניה אשר טען כי בזמן מלחמת העולם הראשונה השתלטו הבונים החופשיים על מחלקת המפות של המטה הכללי וריגלו למען בריטניה. הליכי סגירה הופעלו כנגד עיתון אשר ניסה להפריך סיפור זה. מערכת ענקית של תעמולה להשמצת הבניה החופשית הופעלה ואלו שניסו להתנגד נאסרו.
התעמולה הנאצית המשיכה לקשר בין היהודים לבונים החופשיים. הפרסום של
"הלוחם התוקף" האלים של גוליוס שטרייכר, הדפיס ללא הפסקה ציורים ומאמרים שמציירים את הקונספירציה היהודית – מסונית. הבונים החופשיים הפכו לאובססיה מצדו של מפקד המשטרה ואס די, ריב הארד היידריך שכלל אותם ביחד עם היהודים כאויב העקשן ביותר של הגזע הגרמני. ב- 1935 היידריך דרש להשמיד לא רק את הסימנים הנראים של אותו אויב אלא לעקור מהשורש מכל גרמני את ההשפעה הלא ישירה של הרוח היהודית. הוא יצר מחלק מיוחד באס. אס. מחלק אס.די.או. שהתעסק אך ורק בבונים החופשיים. כשכבשו את אירופה הגרמנים הכריחו ארגונים מסונים להסגר. החרימו את רכושם ומסמכיהם אחרי שהלשכה נסגרה נשדדו כל רשימות החברים, הספריות והארכיונים, רהיטים, דברי אומנות, נשדדו ונשלחו לגרמניה.
כחלק מהתעמולה נגד הבונים החופשיים ארגנו הנאצים תערוכות אנטי מסוניות ברחבי אירופה, פאריס אירחה תערוכה אנטי מסונית באוקטובר 1940 ובריסל בפברואר 1941. הצגת החפצים שנגנבו מהבונים בתערוכות אלו, היה בשביל ללעוג לבונים, להשניא אותם ולהגביר את הפחד מהקונספירציה היהודית מסונית. כמה ממדינות הברית של גרמניה ציוו על המשטרה להפעיל אמצעים מפלים כנגד הבונים, משטר הווישי בצרפת הכריז על הבונים כאויבים של המדינה ויצרו כרטיס המזוהה עם הבונים החופשים.
בשנת 1942 אלפרד רוזנברג הוסמך על ידי היטלר להנהיג מלחמה אינטלקטואלית כנגד היהודים והבונים, הוא הרשה לרוזנברג ללכוד ולהחרים את הספריות והארכיונים של הבונים למען המאבק המתודולוגי והאינטלקטואלי שהיה הכרחי לניצחון במלחמה. לחברי הצוות של רוזנברג הובטחו תפקידים פיקודיים גבוהים במערך הלוחם הגרמני לאחר מילוי המשימה.
בברלין, נשיא לשכת אבשלום והנשיא הגדול של לשכת 3 הגלובוסים ואשתו נשלחו למחנה ריכוז למשך 9 חודשים. מבנה הלשכה נבזז והלשכה הגדולה הפכה למוזאון מסוני בו הוצגו באופן מגוחך מגוון התלבושות והרגליות השונות לציבור.
באוסטריה, גורלם של הבונים החופשיים לא היה שונה. מיד כשהחרים הגסטפו את מבנה הלשכה הגדולה של וינה, פרץ המון זועם פנימה, בזז את הרכוש ואת הארכיון. הנשיא הגדול של וינה נאסר על אף מחלתו הקשה, שוחרר ומת זמן קצר לאחר מכן.
בצ’כוסלובקיה, הנאצים השליכו את כל המסונים ללא יוצא מהכלל למחנה ריכוז, הנואם הגדול והנשיא הגדול עונו במשך שנתיים ואז נרצחו. היסטוריונים משערים כי רק %5 מכלל האחים המסונים שרדו את המלחמה.
בצרפת, נשדדו כל ההיכלים תחת ממשלת ווישי, 6000 בונים חופשיים נאסרו, 989 גורשו ו- 945 נרצחו.
בהולנד, הנשיא הגדול של אמסטרדם היה בן הראשונים שנתפסו והושם במחנה ריכוז. גם שם כל ההיכלים נשדדו על ידי הנאצים.
במשפטי נירנברג הוזכרו 470 ארגזים שהכילו את הספריות המסוניות מכלל אירופה אשר נשלחו לגרמניה. הנזק הכלכלי הוערך ב700000 $.
בבלגיה, נמסרו שמות כל החברים הבונים החופשיים למשטרה הנאצית וחלק מהמועצה העליונה נרצחו עוד באותו היום. רכוש המסונים הוחרם והועבר לברלין.
בונים חופשיים הוצאו להורג במדינות הבאות: נורבגיה, פינלנד, דנמרק, הולנד, בלגיה, צרפת, לוקסמבורג, פולין, צ’כוסלובקיה, הונגריה, יוון, אוסטריה ורומניה.
הבונים החופשים נרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה דווקא בשל היותם בונים חופשיים, זאת כיוון שההשתייכות לארגון נשמרה בסוד אולם ההערכות הם שכ- 000,200 בונים חופשיים נרצחו.
אחרי שהמלחמה נגמרה אוספים ענקיים של ספריות וארכיונים שהוחרמו על ידי הנאצים נתפסו על ידי הצבא הסובייטי. לדוגמא: ארכיון מסוני משמעותי נמצא בסילסיה שמזרח גרמניה והחיילים הרוסים שלחו אותו במלואו למוסקבה. שם מוחזקים כל הארכיונים הסודיים. ספריה גדולה אחרת נמצאה בוורשה אשר בפולין. חלק מהחומר צולם ואוכסן במוזיאון לזכר השואה בארצות הברית.
כתב: דורון קרן לשכת כרמים 76
ביבליוגרפיה
Pietre-Stones =Review of Freemasons The Annihilation of Freemasons by Sven G. Lunden
Various Masonic pamphlets and periodicals.
ויקיפדיה – האנציקלופדיה החופשית
אתר המוזיאון להנצחת השואה ארה"ב
תודות:
דני ראמר – על הרעיון
שמשון בן צבי – על העזרה
ירון צאלים – על העזרה
ליאון זלדיס – על החומר הכתוב
ניר בני היקר – על העזרה בתרגום