לתפארת הבונה העליון של היקום.
נשיא נכבד, אחי המכובדים מאוד, אחי היקרים איש איש לדרגתו ותפקידו.
כשנתבקשתי ע"י נשיאנו הנכבד אבי ברנס להכין עבודה על האיסיים, לא כל כך הבנתי מה לכת יהודים מתקופת בית שני ולבונים החופשיים. להפתעתי ככל שהעמקתי בחומר, נדהמתי לגלות כיצד ערכים נשגבים ופילוסופיות חיים דומות של אחווה, רעות, צדקה, חסד ואמת, נמתחים כחוט השני לאורך הדורות. על פני מאות ואלפי שנים, בין כתות ואחוות של בני אור. כרצף של תובנה אלוהית.
לכבוד הוא לי אחי לחלוק עמכם עבודה צנועה זו.
על כת האיסיים, (כת בני אור או כת היחד) אנו למדים ממקורות שונים כמו:
מכתביהם של יוסף בן מתתיהו הלו הוא יוספוס פלביוס שהיה בתקופה הנ"ל מושלה של יודפת. ערק אל הרומאים והיה לרושם אירועי תקופתו.
כמו כן מכתבו של פילון האלכסנדרוני ופילוניוס הרומאים, אשר תעדו את תקופתם הלוא היא תקופת שלהי בית שני.
מפרסומים של חוקרים בני זמננו, כמו פרופ' דוד פלוסר , פרופ' סוקניק, יגאל ידין ואחרים.
ובעיקר מאחת מהמגילות הגנוזות: הלוא היא מגילת "מלחמת בני אור בבני חושך"(מ.ב.א.ב.ח.), אשר החוקרים והמדענים משייכים אותה לכת האיסיים.
מעדויות אלו אנו למדים כי בשלהי תקופת בית שני, נחלק הישוב היהודי בארץ לשלושה זרמים או כתות עיקריות: הצדוקים, הפרושים והאיסיים. על שני הראשונים לא נרחיב כאן את הדיבור ונתמקד באיסיים בלבד. אך תחילה כמה מילים על המגילות הגנוזות ועל מגילת מ.ב.א.ב.ח. מעט יותר בהרחבה:
המגילות הגנוזות נתגלו באקראי ע"י רועה בדווי ב-1947 במערה שבמצוק קומראן שלחוף ים המלח, עת שחיפש עז אבודה. במערה גילה שלושה כדי חרס ובהם גווילי קלף אותם חמד לו, כי סבור היה שיצלחו ליצור סנדלים להליכה.
המגילות התגלגלו לידו של סוחר עתיקות ארמני בבית לחם. ונרכשו בסמוך לגילוייו ע"י פרופ' סוקניק אצל אותו סוחר עתיקות.
אחת ממגילות אלו הייתה מגילת: מ.ב.א.ב.ח. אגב מגילות נוספות נתגלו ונרכשו שנים שלאחר מכאן בעקבות מודעה בעיתון ניו-יורקי. מהמטרופוליט הסורי ע"י יגאל ידין (בנו של פרופ' סוקניק ) לאחר שזה סיים כהונתו כרמטכ"ל ושב לעיסוקו בארכיאולוגיה.
ממגילה זו עולה כי אזור קומראן שלחוף ים המלח היה מושבם העיקרי של בני כת האיסיים. מדובר על תקופת בית שני כ- 200 לפנה"ס ועד המרד הגדול שנגמר בחורבן הסופי של ממלכת יהודה .
מהמגילה עולה כי אידיאולוגית לא היו מוכנים האיסיים להשתלב בעולם ההלניסטי הרומי האלילי. וגם לא היו מעוניינים בקשר עם יהודים המשתפים פעולה עם אותו עולם. וכן עולה הגות דואליסטית המחלקת את האנושות לשני מחנות, לבני אור ובני חושך. כאשר כלל האנושות כולל יהודים פרושים וצדוקים הינם בני חושך. ואילו הם האיסיים בני האור ועליהם מוטלת החובה להיערך למלחמת יום הדין מלחמה אפוקליפטית של אחרית הימים בה יושמדו כל בני חושך ורק הם האיסיים ישרדו. וכדי להיערך למלחמה זו עליהם להגיע לדרגה העילאית של ההתקרבות לאלוהים באמצעות פרישה מהבלי העולם הזה, הקפדה על הטהרה, שיפור עצמי וצדקה.
במקביל למסר החברתי מוסרי, נמצא במגילה פרוט מדוקדק של האסטרטגיה והטקטיקה למלחמה האפוקליפטית הקרבה בה יוכרע גורל העולם.
בני הכת פרשו למידבר יהודה שם גיבשו את אידיאולוגיה אמביוולנטיות של פציפיזם מאחד גיסא והערכות למלחמה אפוקליפטית מאידך. בעניין זה אנו מקבלים עדויות סותרות:
פילון האלכסנדרוני אומר כי לא אחזו בנשק, ציטוט: " אין בהם עושי חיצים, רומחים, חרבות, קסדות, שלטים ומגינים, ובכלל אין בהם איש לוטש נשק ובונה מכונות המצור ולא בעל מלאכה אחרת לתשמישי מלחמה." מכאן שלא היה בידם להיכון למלחמה.
ואילו יוספוס פלאוויוס מציין כי בצאתם לדרך אחזו נשק כנגד השודדים.
ומחזקת מגילת ב.א.ב.ח. בה מתואר בפרוט רב סדר המלחמה הקרבה ובאה והמהלכים בה ילחמו בני האור בבני החושך. ומכוון שראו עצמם בקץ אחרית הימים. המלחמה ממשמשת ובאה,
הרי שנזקקו הן לכלי נשק והן לאימונים כדי להיערך לקרב.
חברתית ויתרו האיסיים על רכושם הפרטי והנאות העולם הזה, התנזרו מנשים ונמנעו מנישואין. כדי לדבוק בעקרונותיהם התרחקו ממסורת הפרושים ומתורתם שבעל פה, שללו את הנעשה במקדש ואת כהנו המושחתים.
בכתוביהם מצוינת הטבילה והטהרה כמעשה שהכול מצווים בו יום יום דבר שלתפישתם היה חשוב ביותר כהכנה לאחרית הימים.
ויש לדעת כי גם כאן נמצא פלג בכת. אשר נשא נשים והוליד ילדים. ולמרות זאת לא הוצא אל מחוץ לעדה והוכר כפלג של האחים איסיים לכל עניין ודבר.
כמו שנאמר בדברי יוספוס פלאוויוס:
"יש עוד כת שנייה לאיסיים, ואנשיה אינם שונים במנהגיהם ובחוקותיהם מיתר אחיהם ,ורק במשפטם על הנשואים נבדלו מהם ,בחשבם כי האנשים ,אשר
אינם נושאים נשים, פורקים מעליהם חלק גדול מן החיים – את נחלת-אלוהים.
ועוד דבר גדול מזה: הן אם כל האנשים יחשבו זאת, יעבור זרע האדם מן העולם".
באיסיים ניתן לראות את חלוצי התנועה הקיבוצית או אם תירצו את מקימי האידיאל השיתופי הטהור והאוטופי.
בכך שכל רכושם משותף, ללא קניין פרטי. פרנסתם מיגיע כפיים חקלאות וגידול תמרים. כל חבר בקהילה תרם ככל יכולתו ונטל לפי צרכו ובצנעה רבה.
הדאגה לאח, האחווה, העזרה ההדדית, הצדקה והחמלה הם שאפיינו קהילה זו.
ויוספוס פלאוויוס אומר: "אשר יחפוץ איש ונטל מכלי חברו ולא ימנעו מכך".
על התמיכה וסעד לחלשים בחברת האיסיים ניתן להתרשם מהציטוט הבא של פילון האלכסנדרוני : " ושאינם יכולים להשתכר עקב מחלתם, אינם עזובים ומוזנחים, כי כסף מוכן לפניהם מאוצר החברה לשם ההוצאות הכרוכות במחלה, ובכסף הזה ישתמשו ביד רחבה מתוך בטחה גמורה. האיסיים מהדרים פני זקנים ודואגים להם כבנים נאמנים להוריהם, יכלכלו את שיבתם בעצה ובתושייה, בנפש חפצה וביד רחבה."
(מכאן שגם היו חלוצי הביטוח הרפואי ובתי האבות).
ואני מצטט שוב את יוסף בן מתתיהו: "על הקופה המשותפת הופקדו פקידים בעלי תפקידים אשר נבחרו בצורה דמוקרטית ע"י כל חברי הקהילה, באספות כלליות שנערכו לעיתים מזומנות.
ורק הם רשאים היו להכניס אורחים ו/או להמליץ על מועמדים חדשים.
האיסיים אינם עושים דבר מבלי אשר יצוו עליהם פקידיהם ,מלבד שני דברים, אשר להם הרשות לעשותם על דעת עצמם, והם: מעשי העזרה ומעשי הצדקה. הרשות נתונה להם להפיק עזרה לכל שואל די מחסורו וגם לפלס לחם לרעבים ככל אות נפשם. אולם אסור להם להעניק לקרוביהם מבלי שאל את פי העומדים בראשם. סובלניים ונאמנים, "והם אינם כועסים, רק כאשר נאה להם בצדק, וכובשים את רוחם ושוקדים לנצור אמונים ולהקים שלום בין איש לחברו, אינם דוברי רע באחיהם וכל דבר אשר יצא מפיהם חמור בעיניהם מדבר שבועה והם גזרו עליהם לבלי השבע".
חילוניים המבקשים להצטרף לאחווה האיסיית חייבים לפנות ביוזמתם.
למצטרפים החדשים אשר הביעו רצונם ושטחו בקשתם לבוא בקהל האיסיים.
נכונה תקופת מועמדות ממושכת: ציטטה נוספת מיוסף בן מתתיהו:
"כי ירצה איש להיספח על חבורתם ,לא יוכל להיכנס מיד, כי הם נוטלים עליו להישאר מחוץ שנה אחת וללכת בדרכיהם, ולדבר הזה הם נותנים לו (גרזן) מעדר קטן (להצנעת צרכיו) ואת האזור (סינר), ובגד לבן. ואחרי אשר עמד האיש בניסיון כל העת והראה לדעת, כי הוא מושל ברוחו, והוא מוסיף לקרוב אל מנהגי חייהם ולוקח חלק בטבילותיהם במי-טהרה, אולם טרם נתנה לו רשות לצאת ולבוא ביניהם ולהיות כאחד מהם, כי אחרי הראותו את כוחו לכבוש את יצרו הם בוחנים את מידותיו עוד שתי שנים, ורק כאשר הוכיח, כי הוא ראוי לדבר הזה, הוא מקבל רשות לבוא בסודם."
וזאת רק לאחר שנשבע להיות חבר כת נאמן ולשמור סודותיה.
בענין השבועה נמשיך ונשמע שוב את יוספוס פלאוויוס:
"טרם יגע בלחם החבורה הוא מוסר לפניהם שבועה נוראה, ראשונה, כי יעבוד את האלוהים בצדקה, והשנית, כי ישמור משפט ומישרים לבני-האדם, ולא יעשה רעה לחברו על דעת עצמו וגם לא במצות אחרים, וישנא תמיד את הרשעים ויריב את ריב הצדיקים, וינצור אמונים לכל אדם ומה גם לשליטים, כי מבלי רצון האלוהים לא תיכון הממשלה בידי אדם. וכי בהגיעו לשררה לא ירום לבבו במשרתו ולא ייבדל מנתיניו בבגדים יקרים ולא בעדי תפארה, ויאהב את האמת בכל עת ויחרף את דוברי השקר על פניהם, וישמור את ידיו מגזל ואת טוהרת נשמתו מכסף נמאס, ולא יסתיר דבר מאחיו בני חבורתו ולא יגלה את סודותיהם לזרים, ואף אם יענה עד מות. ומלבד זאת נשבע האיש, כי במסרו את דברי תורתם לא ישנה מן הלשון אשר קבל בעצמו, וימנע מן השד , וישמור מאד על ספרי חבורתם ועל שמות המלאכים". בדברי השבועה האלה האיסיים מזהירים את כל המצטרפים אל חבורתם.
אנשי הכת הקימו קהילות (לשכות) בכל עיר ועיר, קיבלו מועמדים לקהילתם ארחו כאחים אנשי קהילות איסיים אחרות גם אם לא הכירום. אין אנו יודעים כיצד תקשרו והזדהו ביניהם אך מכוון שהיו במוצהר כת סודית יתכן כי מידע זה עבר בעל-פה או נכתב ואבד או טרם נמצא או פוענח. מה שידוע לנו הוא שלבושם היה בגד לבן ונוסף לו סינר. הופעה אשר יכולה להיחשב כאות זהוי.
בעניין הפיזור והתפוצה של אנשי הכת, כותב יוספוס פלאוויוס אשר כאמור חי זמן מה בקרבם ולמד מהם, בספרו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים:
"לא עיר אחת היא נחלת האיסיים ,כי בכל עיר ועיר יושבים רבים מהם.
ולאנשי חבורתם הבאים ממקום אחר הם מוציאים את כל רכושם לשלוט בו כאלו היה שלהם, ואלה האורחים מתהלכים כרעים ומיודעים בבתי חבריהם, אשר לא ראו את פניהם עד היום ההוא. ועל-כן אינם לוקחים אתם דבר בצאתם למסעיהם, מלבד כלי-הנשק כנגד השודדים .ובכל עיר נמצא משגיח אחד מבני החבורה, אשר נבחר לנהל את האורחים בבגדים ובלחם .הם אינם לובשים בגדים ולא סנדלים חדשים, בטרם נקרעו הישנים או בלו מרב זמן. אינם קונים דבר איש מעמיתו ואינם מוכרים דבר אחד לשני, וכל אחד נותן לחברו משלו את הדבר הדרוש לחפצו ולוקח ממנו את הדבר אשר יש לו ערך בו. וגם בלי שכר אין האחד מונע את חברו לקחת ממנו את הדבר אשר רצה בו."
לפני סיום נציין כי לאיסיים הייתה השפעה גדולה על היווצרותה של הנצרות, ובמיוחד על הגותו של פאולוס, שהרבה מרעיונותיו כמו רעיון ההפרדה בין 'בני האור' ו'בני החושך' שאובים ללא ספק מתוך ההגות האיסיית. יש גם שטוענים שישו הנוצרי היה חבר תקופה מסוימת בכת זו והושפע ממנה. רבים הצביעו על הדמיון שבין האוונגליונים והאיגרות שבברית החדשה לבין ספרות הכת. כנראה שיוחנן המטביל, מורו של ישו, היה מקורב מאוד לכת. ונראה כי החשיבות הגדולה שניתנה לטבילה אצל האיסיים התגלגלה כך לנצרות.
כל שנעמיק במסר המוסרי, חברתי והארגוני של בני הכת. כך נבחין ביותר ויותר מקבילים ודומים שבין ערכיהם אז לבין הערכים המנחים את מסדרנו אנו.
הדומה בערכי המוסר כמו הדאגה לאח, האחווה, העזרה ההדדית, הצדקה, החמלה , האמת והצדק. כמו השאיפה לשפר אנשים טובים ולעשותם טובים יותר. דרך קבלת חילוניים למסדר, השבועה, סודיות הפולחן והטקסים ועוד.
לסיכום
אם נהרהר לרגע אחי, לא יקשה עלינו להגיע למסקנה כי מסדרנו שהתפתח מגילדות הבנאים והסתתים, הגיע באופן מפתיע לאותן תובנות פילוסופיות אליהן הגיעו האיסיים מאות רבות של שנים קודם לכן. הבה נשאל את עצמנו, כיצד שומרו והועברו תובנות אלו על פני הדורות?, האם אך מקרה הוא?, הייתכן כי נשמר הרצף משך כל הדורות?, ההיו חברות אחרות שאימצו והעבירו ממורה לתלמידו ומאב לבנו את פילוסופית החיים של בני האור? .
או שמא תורת המוסר והאחווה הינה תובנה בעלת ערכים אוניברסאליים, אשר בני אנוש המשתייכים לבני האור, מגיעים ויגיעו אליה בדרך זו או אחרת בכל דור ודור.
תודה על ההקשבה.
נכתב. והוגש כעבודת-בנין , על ידי אמנון שפר ב-29 בנובמבר 2009 בלשכת עמודי שלמה