על זאראתוסטרא ורבינדרנת טאגור
נשיא נכבד,
אני מבקש להתחיל את דברי היום בשירו של בונה חופשי, משורר ופילוסוף הודי שהיה האסייתי הראשון שזכה בפרס נובל לספרות, ואף זכה שיקרא על שמו רחוב בתל אביב, הלא הוא רבינדרנת טאגור. ב-Gitanjali , אסופת השירים שלו, אשר כוללת 152 שירים, הוא כותב על תחושותיו לגבי הבונה העליון של היקום, וכך הוא הוא אומר בבית הראשון בשיר מספר 82:
הזמן הוא ללא קץ, בידיך, אלוהים.
אין אחד שיוכל למנות את רגעיך.
ימים ולילות חולפים
ועידנים צומחים וקמלים כפרחים.
אבל הנך יודע להמתין
אחי,
הרעיון המוביל את הבניה החופשית הוא, כי ליקום אל אוניברסלי דיאיסטי.
כלומר, האדריכל העליון של היקום הוא הכל, והכל נמצא בו. הוא הקים את היקום וחוקי הטבע הם המנהלים אותו.
לבנייה החופשית רעיונות בסיסיים נוספים כגון: עקרון השוויון, עזרה הדדית, כבוד לאח ולזולת, השכלה וידע, החשיבות להיות כבונה חופשי אדם טוב יותר ועוד.
כפי שציינתי בדברי בעבודה הקודמת, המקורות של הרעיונות של הבניה החופשית , מקורם ברעיונות אוניברסליים של הוגי דעות רבים במשך השנים, ואנסה להביא מפעם לפעם מידע על אותם הוגי דעות והשפעתם על הבנייה החופשית.
והיום בחרתי לספר על זרטותסטרא.
מעריכים, כי חי בפרס, בעיר מדי, בערך שנת 1000 לפנה"ס.
זאראתוסטרא הקים דת הנקראת על שמו "זורואסטרית", ואף כתב על המיסטריות העתיקות באחד מספריו.
אחד הרעיונות בהם השתמש היה הדואליזם או בעברית שְׁנִיּוּת. העיקרון הוא, כי לכל דבר או מושג בעולם קיים מושג או דבר ההפוך לו, למשל: טוב ורע, אמת ושקר, שחור ולבן, אור וחושך. אנו מוצאים דואליזם אצלנו במספר מקרים בטקסים, בריטואל ובמבנה ההיכל , למשל רצפת ההיכל. אפלטון ואריסטו היו הראשונים שעסקו בכך. יש גם ניגודים דואליסטים, בנצרות למשל אלוהים מול השטן, הרוח מול החומר. בתנך, בתקופת הנביאים האחרונים יש דווקא התנגדות לדואליזם מתוך תפיסה כי יש רק אל אחד והוא אחראי לכל: לטוב ולרע גם יחד. כנאמר בספר ישעיהו: "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע אני ה' העושה כל אלה"
כאמור זאראתוסטרא הוא אחד מהמקורות מהם נלקחו רעיונות שונים לעיקרי הבנייה החופשית. בעבודות הבאות אביא דברים של הוגי דעות אחרים.
אני מבקש לחזור לשיר של רבינדרנת טאגור בו פתחתי
הזמן הוא ללא קץ, בידיך, האלוהים.
אין אחד שיוכל למנות את רגעיך.
ימים ולילות חולפים
ועידנים צומחים וקמלים כפרחים.
אבל הנך יודע להמתין.
מאות שנותיך משתרכות בזו אחר זו,
בהשביחם כל צמח פרא, הקטן שבקטנים.
לנו, בני האדם, זמן להפסיד חסר,
ולפיכך, אנו אנוסים לצוד את מזלנו,
בעודנו כה גרועים בשביל לאחר.
לכן, זהו אותו הזמן שחולף,
ובעוד שאני אעניק ואתן לכל אדם נרגן
את כל מה שביקש,
מזבחך, יחסר את מנחותיך,
אפילו מתת אחת לא תישאר.
ובסופו של היום, אני אץ בפחד
שמא שערך יינעל;
אך אני נוֹכַח לדעת שעדיין יש עוד זמן.
סיימתי נשיא נכבד.
דבר המפקח השני- שלמה אבן זהר
16 במרץ 2017