דבר המפקח הראשון, האח סמי אפרנס,
מיום 6 במרץ 1997
טוענים שהאדם הוא טוב מטבעו
טוענים שהאדם הוא טוב מטבעו. הלוואי והיה כך. אני חושש, שהאדם אינו טוב מטבעו- "כי יצר האדם רע מנעוריו", ואם הוא טוב- הרי רק לעצמו.
אני מאמין ורואה שיש לו לאדם "רגעים של טוב", אין הוא טוב עשרים וארבע שעות ביום, אבל הוא מופנה לטוב ברגעים מתאימים. יש שהוא רוצה להתעלות, להשתלם ולהיות טוב וראוי לכתר אדם, ואת הרגעים הללו יש לנצל כקרש קפיצה לחינוכו להתעלותו. יש לתת לאדם פינה בה יוכל להיות טוב מבלי "להתבייש" ומבלי שיצטרך להרגיש לא נוח.
לצערנו ולדאבוננו- בני אדם מתביישים היום להיות טובים. נדמה להם שצוחקים מהם ורואים אותם אווילים וטיפשים. קל יותר בעולמנו להיות רע ונוקשה מאשר רך וטוב. קיים, אפוא צורך בהתקנת פינה ליצרים טובים כמו שהתקינו פינות ליצרים רעים. חז"ל אומרין: "כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסל לן דמא שרא לן לבדא"… ובדומה לזה אומר הירושלמי: "כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו".
וכך הוא גם בדרכי החברה. נאסר הרצח… אבל הוא הותר ונתקבל במלחמה, בגאולת דם, בתנועות מחתרתיות. נאסר העירום… אבל הוא הותר על שפת הים, בקולנוע, בתיאטרון וכו'.
נמצאו הפינות להתפרקות היצרים בצדק או שלא בצדק. בדומה לזה עלינו כיום למצוא תיקון להתפרקותם של היצרים הטובים ולחפש את הפינות בהן יוכל אדם להיות טוב ולעזור לזולתו מבלי שיצטרך להתבייש ומבלי שיצחקו לו- נקודות פורקן לטוב שבאדם…
הבניה החופשית ממלאת את התפקיד הזה ובתוך מסגרתה יכול האח להיות טוב ולהרגיש טוב. איש לא יצחק לו ולא יראו אותו כאוויל וכבטלן.
שני "תיקונים" אל המיועדים למחפשי תיקון, למי שמרגיש צורך באחווה ולמי שמרגיש צורך בטוב. אין הם מכוונים לאלה שאינם מרגישים בצורך המוקדם ואינם רעבים כלל. אין להשביע אלא את הרעב, ומי שאינו רעב לא יבוא למסעדה. כך, מי שאין לו רעב רוחני לא יישאר בבניה החופשית, הוא ייפול וינשור.
שמואל אפרנס,
מפקח ראשון—06.03.1997