האדם ותרומתו לחיים- סמי אפרנס, מפקח שני
עוד בהיותי צעיר לימים הטרידו אותי שלוש שאלות :
מה הוא האדם ?
לשם מה נוצר ?
לשם מה הוא חי ?
ואמנם קיים הבדל בין אדם ובהמה: אין די לו לאדם לאכול, לישון ולהתענג. לאדם באשר הוא אדם, מטרה קדושה לפניו : עליו למלא את חייו תוכן רוחני, להרבות במעשים טובים ובפעולות נשגבות לפי רוח האלוהים. עליו לשאוף לעשייה למען הציבור והאנושות כולה, עליו להתחנך בעצמו וגם להדריך אחרים למוסד חברתי, לאהבה ולאחווה שלא על מנת לקבל פרס. את כל אלה הגיתי בנעורי וגם מצאתי בספרים פרושים שונים.
הפרוש הקולע, לדעתי, הוא בראשי התיבות של המילה " אדם ". האות הראשונה מכוונת לאלוהות , למחשבה עליונה. האות השנייה "ד" לדיבור, לביטוי המחשבה. האות השלישית "מ" למעשים, לפעולות האדם בימי חלדו.
אמרו חכמינו, כי רבות מחשבות בלב איש. האדם קולט רעיונות, מחשבות ופועל פעולות לתועלת הציבור והחברה. באלה יבחן טיבו של אדם וכושרו לנצל את תכונותיו גם לטובת חברו מתוך אחווה, רחמים, חסד וצדקה.
כעל כף מאזניים אנו צריכים לשקול מצד אחד את המחשבה הטובה ומצד שני את הדיבורים והמעשים, ורק באיזון מלא של שתי הכפות מושגת המטרה הנכספת.
החסד שעושה אדם לחברו הוא החסד החוזר אליו מחברו וזהו החסד הראוי לו לעצמו…..
שמואל אפרנס—מפקח שני—לשכת הכוכב—01.02.1996