שמחת החיים
אנשים רבים מאמינים כי על מנת להגיע להרגשה טובה עלינו להקפיד על אכילה נכונה וכן להתעמל באופן קבוע.
לא נכון, כדי להגיע להרגשה טובה עלינו לחדש כל יום את שמחת החיים שלנו, בכך שנתייחס לכל יום כאל מתנה מופלאה שאנחנו מקבלים- והתפקיד שלנו הוא להוציא את המתנה מהאריזה.
זהו הכלל של שמחת החיים- לשמוח על כל יום.
הרגשה טובה, במובן שאנחנו מדברים עליו כאן, היא ביכולת לדעת כל יום שמחת חיים, סיפוק עמוק בכל תחומי הקיום שלנו. התכלית של העבודה האישית המתמדת הזו היא להגיע לחיים של שמחה, מתוך הכרת כלל שמחת-החיים.
אם יש לנו כוח רצון ואנחנו מנהלים קרב מתמיד בכל הנוגע לתזונה נכונה ולספורט, כי אז כנראה שהתחלנו ברגל שמאל את כל המסע שלנו אל ההרגשה הטובה. הפרנו את הכלל הראשון של ההרגשה הטובה- כלל שמחת החיים.
אם החיים הם מאבק בלתי פוסק נגד השמנה, מאבק אימתני לשמור על כושר, קריירה מלאת מאבקים, חיי נישואים מלאי ארס- אנחנו נחמיץ את ההרגשה הטובה: וזאת מכיוון שהחמצנו את שמחת החיים. לא כיבדנו את חוק שמחת החיים.
כלל שמחת החיים קובע כי אנחנו מקבלים את הדברים שאנחנו שואפים אליהם. למשל, אנשים שרוצים לשפר את שמחת החיים שלהם על ידי שיפור היכולת הגופנית, השכלית או רוחנית, על בסיס יומיומי, מרגישים מיד:
1) סיפוק, כיוון שהחיים עבורם הם חוויה נעימה
2) יצירתיות, הגורמת לכך שהחיים יהיו מעניינים ונרצה בהם עוד ועוד.
3) חוכמה, שהיא התגמול הקולקטיבי של החיים עם שמחת חיים.
אנשים שחושבים כל הזמן שיש להם בעיות בתחום הגופני, הרוחני והנפשי, מרגישים בהתאם- חוסר סיפוק, ייאוש ואי התאמה.
חוק שמחת החיים בנוי על ההנחה שאנחנו רוצים חיים של סיפוק, יצירתיות וחוכמה- ככל שרק ניתן. התוצאה שמחה! שמחה זו משפיעה וכובשת את כל תחומי חיינו, את הגופני, הנפשי והרוחני. היא משפיעה על היחסים שלנו עם אנשים אחרים, על ההתפתחות האישית, על תחושת המשמעות והתכלית בחיינו. כך אנחנו מרגישים שאנחנו חיים חיים מלאי משמעות, נפלאים ומרתקים!.
איך אנחנו מגלים את שמחת החיים הזו? היא בכל מקום, אנחנו יכולים לגלות אותה בפלא הזריחה- בכך שנודה לאלוהים שאנחנו חיים, ושאנחנו יכולים ליהנות מזה. אנחנו יכולים לחוש בו נוכח הפלא של טיפת גשם מוקסמים מכך שהטבע דואג להזין את כל מה שקיים בו.
במישורים עמוקים יותר, אנחנו מוצאים את שמחת החיים בקשרי ידידות, באהבה, ברעות. כמו למשל "אנחנו חברים למעלה מחמישים שנה". זה באמת משהו מיוחד ועושה טוב לשמוע מפי חבר.
אנחנו מוצאים את שמחת החיים בכל דבר שגורם לנו סיפוק ותחושה שהשגנו דבר מה.
שמחת החיים ממלאה את כל אלה העובדים יחד לקראת מטרה משותפת. "עשינו את זה!" זו הבעת סיפוק על שיתוף פעולה מוצלח. ועם שיתוף פעולה כזה באה שמחה.
שמחת החיים היא סיפור אהבה עם החיים. זה לנצל עד המקסימום את העכשיו, ליהנות ממה שיש, ככל שאנחנו הולכים הלאה.
כדי להגיע לשמחת החיים הזו עלינו לחפש את ההנאה בדברים קטנים. ברגע שנגלה את ההנאות הקטנות האלה, עלינו לנצל אותן בצורה המלאה ביותר. אנחנו לא צריכים לחשוב על הזמן על הנאות גדולות, "רבות משמעות". אלה מעטות, ועובר זמן רב בין אחת לשנייה. במקום זה, אנחנו נהנים מהחיים כמו שהם, כאן ועכשיו, ואנחנו חוגגים את זה שאנחנו חיים.
"יש אנשים", כתב המשורר וולט ויטמן, "שהם כולם ספוגי אור שמש". זו שמחת החיים. אדם שיש לו שמחת חיים מקרין אותה לכל עבר.
לא צריך לבצע שום שינוי דרסטי כדי להגיע לכך. שמחת-החיים פורחת לאיטה. המוסיקה הפנימית היא חרישית בהתחלה, והיא הולכת ומתחזקת, כמו הצליל של להקת נגנים צעירים, ההולכים להם ברחוב.
האם שמחת החיים הזו אומרת שלא יהיו עוד דמעות? מובן שלא. אבל היא אומרת שהחיים יכולים להיות שלמים, אף כי לעולם לא עוד כקודם, אחרי אובדן של אדם יקר. גם כשמבכים אדם יקר, שמחת החיים יכולה לבוא ולמלא אותנו, כשאנחנו נזכרים בימים הטובים והיפים שידענו עם אותו אדם יקר.
שמחת החיים צריכה ללוות אותנו בתוך הלשכה וגם מחוצה לה.
היא תפקוד אותנו אחרי שנשקיע מאמץ בעבודה, נפעל מתוך שמחה, נחשוב על כך שהעבודה שלנו נועדה לשרת אחרים. כך נוכל לשאוב מכך את מלוא המשמעות של הבניה החופשית.
אנחנו יכולים לנהוג מתוך שמחת החיים הזו ביחסים שלנו עם אנשים אחרים, ולהעניק אהבה לכל מי שנפגוש.
עלינו לקבוע סטנדרטים גבוהים בכל הנוגע לחיים, לאהבה, ליצירתיות ולחוכמה. אם הציפיות שלנו בתחומים אלה הן נמוכות, לא נגיע להרגשה טובה. אם נקבע לעצמנו סטנדרטים גבוהים, כל יום וכל שנה יהיו שלבים להשגת היעד הזה, ויהיה שווה לחכות להם.
אם כן, הכלל הראשון של ההרגשה הטובה הוא שמחת החיים- הכרה של השמחה בכל מה שאנחנו עושים, לא באורך החיים. לפי זה עלינו לאמוד את שמחת החיים שלנו.
האם זה אומר שאם אין לנו שמחת-חיים כעת, נישאר במצב הזה לעד? לא בהכרח- למרבה המזל, יש כללים נוספים שנשמע עליהם בעבודות הבאות אם זה עניין אותנו הערב…
סיימתי נשיא נכבד! תודה על ההקשבה.
שמואל אפרנס—לשכת הכוכב 13—03.04.1997—מפקח ראשון