נשיא נכבד 17/3/2022
ברשותך, אני מבקש לדבר על תחפושות ומסכות.
הפילוסוף הצרפתי בְּלֶז פסקל אמר: "האדם הוא אפוא רק תחפושת, שקר וצביעות, הן כלפי עצמו והן כלפי זולתו. הוא אינו רוצה שיגידו לו את האמת. הוא נמנע מלומר אותה לאחרים. וכל הנטיות הללו, הרחוקות כל כך מן הצדק ומן התבונה, נטועות בלבו באופן טבעי.
האמנם? מזה שנתיים אנו מסתובבים עם מסכות על פנינו. מסכות שנאלצנו לעטות בשל גורם עליון ומאיים. והנה הגיע חג פורים, החג בו נוהגים לעטות מסכות ולהתחפש.
איפה זה פוגש אותנו?
למעשה, אנו עטויים במסכות במשך כל ימי חיינו, אבל תמיד חשוב שיהיה מישהו שנוכל להוריד בפניו את המסכה ולהיות עצמנו.
בואו נהרהר בזה לרגע. כשאנו יוצאים מהבית לעבודה או לכל מקום אחר אנו עוטים מסכה כי בעצם אנו פוגשים אנשים אחרים, לפעמים חדשים. אנו רוצים להראות לבוס כי אנו עובדים טובים או לכפופים לנו כי אנו מנהלים חזקים ויעילים. ולא תמיד זו דמותנו האמיתית. המצב בו אנו נמצאים באותו רגע מחייב אותנו לעשות זאת.
מה עושה לנו המסכה? היא מסתירה את הפנים. האדם שמולנו לא יודע אם אנו שמחים או עצובים, מחייכים או מפהקים משעמום.
יש אנשים שכבר הודיעו כי לא יורידו את המסכה גם לאחר תום הקורונה כי הדבר הציל אותם מהערות גזעניות למשל, איפשר להם להסתיר פגמים וכן הלאה.
לפעמים, כששואלים אותנו מה נשמעי? מה שלומך? אנו מנענעים בראש, ברוב המקרים אומרים "הכל בסדר" , לא בטוח שהשואל התכוון לשאלה ואם בכלל שמע את התשובה. אלה המסכות שכולנו עוטים גם בלי קורונה.
המסכות משמשות אותנו בחיינו על מנת לשמור עלינו. במשך הזמן אנחנו מתרגלים לחיות עם המסכות ושוכחים שיש מקומות שאנחנו מספיק בטוחים להוריד אותן ולחשוף את פנינו.
כאשר אנו פוגשים אדם, חבר או חברה, אח- מישהו שאנו בוטחים בו ומרגישים נוח בחברתו, או-אז אנו יכולים להוריד את אותה מסכה ולפתוח את הלב, לומר מה שעל ליבנו, וגם להקשיב.
כל אדם צריך מישהו אחד כזה – לפחות אחד, שאתה יודע שהוא המקום שלך להיות אתה. בלי מסכות, בלי הצגות, בלי הצורך להתחבא מאחורי עזרים חיצוניים – פשוט להיות אתה.
כשאנו מגיעים לעבודה בלשכה, אנו לבושים בחליפה. לרובנו זו אינה התלבושת היומיומית (לחלקנו כן אבל…). שימו לב- חליפה מהשורש להחליף. אנו למעשה מחליפים זהות? מתחפשים?
הסופר הרוסי, מקסים גורקי, אמר "ניתן לתפור את החליפה כדי לייפות אדם, אבל גם כדי לעוות אותו."
אז היום, חג פורים, עם חליפות ומסכות, אני, באופן אישי, מרגיש שאני נמצא בין אנשים, אחים, שאני יכול להוריד בפניהם את המסכה ולהיות אני. לגמרי אני!
סיימתי נשיא נכבד