כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן
נשיא נכבד, אחי כולם.
אנו עומדים בפתחו של חג החנוכה לאחינו היהודים/חג המולד לאחינו הנוצרים המסמל עבורי אור, נתינה ואהבה.
בחנוכה, כפי שידוע, נוהגים אחינו היהודים להדליק נרות ואחינו הנוצרים מעטרים באורות צבעוניים את עצי האשוח.
אותו אור שמזכיר לי כל פעם מחדש את בקשתו של החילוני בטקס קידושיו, לראות את ה"אור" ונשאלת השאלה, מהו אותו אור?
מדליק נר ומכבה את האורות בלשכה.
שימו לב אחי איך “מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך”.
ראו איך כל עינכם מופנות לאותה קרן אור רפה ש"מחבקת ועוטפת" את הלשכה בחום.
נסו לחשוב על חושך ואור:
- מה יש בחושך?
- מה החושך עושה לנו?
- אילו תכונות יש לנר?
- מה הנר עושה לנו?
הרב קוק באחת מאמירותיו אמר כי:
“
צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו. ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו. “
ד"ר מיכל חמו לוטם, שמצטטת ומפרשת את אימרתו של הרב קוק, מחלקת את אותה אמרה לשלושה שלבים:
החלק הראשון
בציטוט שני חלקים, כשבראש כל חלק עומדת המילה “צריך”.
צריך שכל אדם ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר.
צריך שכל איש יבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר לעולם כולו
בתחילה צריך כל אדם להסתכל פנימה לתוך נפשו ולהכיר בכך שבתוכו “דולק נר”. גילוי עצמי של אור פנימי ושל יכולות ושל כישורים אישיים הוא למעשה התוודעות אדם לניצוץ הפנימי שבו.
השלב הראשון הוא תנאי הכרחי לקיומו של השלב השני, בו צריך האדם, שכבר הכיר בערכו, לכבד את ייחודו של האחר והשונה ממנו.
הבנה זו תאפשר לכל אדם לממש את ייחודו.
בשלב השלישי, מתוך עוצמה פנימית המאפשרת לכל אדם להיות שונה אמיתי ומיוחד, מגיעה ההכרה ש”אין איש שאין לו נר”.
כל בני האדם זכו במתנה של נר פנימי שהוא הניצוץ האלוהי.
החלק השני –
חלק זה קורא לאדם לא רק לדעת ולהבין, אלא גם לעשות.
”לגלות את אור הנר ברבים”, בשני אופנים:
- לגלות במובן של לחלק את האור הפנימי של כל אחד. “ברבים” במובן של בפומבי. לפי פירוש זה הפעולה הנדרשת כאן מכל איש היא להפיץ את אורו ואת הכישורים שלו ולתיתם לרבים, ולא להשאירם רק לעצמו.
- לגלות במובן של לחשוף, למספר הרב של בני האדם בעולם. הפעולה הנדרשת מכל איש היא לחשוף בכל בני האדם, רבים ככל שיהיו את האור הפנימי הדולק בהם.
עכשיו מתקדמים לפעולה בה מתלכדים שני הפירושים.
כשאור היחיד מפורסם ואור הרבים נחשף אפשר לחבר אותם לאור גדול ו”להדליקו לאבוקה גדולה”. בדומה לשיר החג “כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן.”
בשלב השלישי עשויה להיות מושגת המטרה של כל הפעולות יחד: “להאיר את העולם כולו”. כאן לא מוזכר החושך, להבדיל מהמשך השיר “סורה חושך הלאה שחור מפני האור”, אלא ננקטת לשון חיובית.
הלוואי ותורת הבניה החופשית תאיר את העולם.
אני מאמין שזו מטרתה של הבניה החופשית.
להיות מלוכדים, לזכור ש”אהבת לרעך כמוך” שהינה כל התורה על רגל אחת.
לאורו של אותו נר, אני מאחל לנו שנגיע למצב שבו עולמנו אכן יואר באור הנר שבתוכנו, למען הדורות הבאים, ושנעשה טוב – בכל מקרה.
לסיום, אקריא את מילות השיר: “באנו חושך לגרש”: כמו שאני שר עם רעייתי מיכל לילדי ועכשיו לנכדי:
בָּאנוּ חֹשֶךְ לְגָרֵשׁ.
בְּיָדֵינוּ אוֹר וָאֵשׁ.
כָּל אֶחָד הוּא אוֹר קָטָן,
וְכֻלָּנוּ – אוֹר אֵיתָן.
סוּרָה חֹשֶךְ! הָלְאָה שְׁחוֹר!
סוּרָה מִפְּנֵי הָאוֹר!
סיימתי נשיא נכבד.