דברי המכהן 20.2.2025
נשיא נכבד, אחי כולכם.
המושג העומד במרכז עניינו היום הוא "אזוטריה" (חכמת הנסתר) להבדיל מ"אכזוטריה" (חכמת הנגלה).
ידע /פילוסופיה/ שפה אזוטריים הם בדר"כ ייחודיים, מוכוונים ומובנים לקבוצה אקסקלוסיבית בעלת עניין בנושא. לבניה החופשית אספקטים אזוטריים שעיקרם ריטואלים סימבוליים, התנהגויות ומשמעויות נסתרות שאינן ידועות או מובנות לזרים.
הסוציולוג גאורג זימל, מחשובי הסוציולוגים של סוף המאה-19 וראשית המאה ה-20, פרסם ב-1906 מאמר, בכתב העת האמריקאי לסוציולוגיה, שכותרתו בתרגום חופשי: "הסוציולוגיה של הסודיות ושל החברות הסודיות". במאמר, בוחן זימל את התפקיד של "סוד" בחיים החברתיים וכיצד אגודות סודיות משפיעות על יחידים ועל החברה. לטענתו, ה"סוד" הוא כלי רב עוצמה המעצב מבני כוח ומערכות יחסים[1].
תקצר היריעה מלתאר את הדיון הרחב של זימל בנושא, אך עבורנו ראויים לציון שני טיעונים:
באגודות סודיות, כך טוען זימל, הסוד מחזק את השליטה החברתית, אך גם מטפח סולידריות בין החברים ואת הלכידות הקבוצתית. היא גורמת לחברים להרגיש קשר חזק ותחושת משמעות ושייכות בשל הידע הנסתר המשותף. ואכן, בנעילת הלשכה אנחנו מצווים "לטמון את רזינו בבית גנזינו כמנהג קדמונים". ציווי המשמר את האזוטריה ומוביל להתכנסות אקסקלוסיבית על יתרונותיה לקבוצה.
מאידך, טוען זימל כי לסודיות אופי כפול, מעין חרב פיפיות. מצד אחד, סודיות יכולה להגן על האינטרסים והמטרות של הקבוצה, אך מצד שני היא יוצרת זהות אליטיסטית המבדילה אותה מהאחרים ויכולה להוביל לחשדנות, ניכור והדרה מהחברה הרחבה. קושי הבא לידי ביטוי בחברות הדמוקרטיות המבכרות פתיחות ושקיפות.
האופי החברתי הכפול של ה"סוד" יוצר מתח בין הרצון לשימור המסורת וחיזוק הלכידות הקבוצתית לבין הרצון, שאולי קיים גם, להיפתח לחברה בכללותה. ואני מבקש לשאול: האם עלינו להמשיך ולהתכנס פנימה ולשמור על הייחודיות והאקסקלוסיביות, שמחירה קבוצה קטנה המכונסת בתוך עצמה, או להיפתח החוצה לחברה בכללותה שהמחיר עלול להיות הפיכת ידע אזוטרי (חכמת הנסתר) לידע אכזוטרי (חכמת הנגלה).
סיימתי נשיא נכבד.
-
Simmel, G. (1906). The Sociology of Secrecy and of Secret Societies’, American Journal of Sociology, 11(4), pp. 441–498. ↑