דברי המכהן 20.2.2025
נשיא נכבד, אחי כולכם.
תפקידי המכהן כוללים פעולות ריטואליות וקטע תוכני.
ככול שהדברים אמורים בפעולות הריטואליות, הדברים פשוטים. המכהן, המעוטר בעדי המסמל את הספר הקדוש, תפקידו לערוך תפילות וברכות בפתיחתן ובנעילתן של כול אסיפה וטקס, ולגלות את ה"מאורות הגדולים" ולוח הדרגה בהתאמה לדרגת העבודה.
אשר לקטע התוכני, הדברים סבוכים יותר. כמפורט בספר "בין העמודים-אוצר נושאי המשרה" הדברים אמורים לכלול, ואני מצטט, "אמרי–שפר ממקורות מסוניים וכלליים בנושאי אחווה, מוסר, מידות וכיו"ב" (עמ' 144).
ראשית, אני חייב לציין את תחושת אי הנוחות והמבוכה מכובד המשקל של תפקיד ה"דרשן" – האמור להציג לאחרים מפה ומצפן של מוסר ומידות. הצגה שיש בה בחירות מסוימות שבהכרח שוללות אלטרנטיבות. הציווי לסתת את "אבן הגוויל" הוא להבנתי אינדיבידואלי, איש איש ודרכו שלו. קושי זה מתכתב עם ראייתי את התקופה בה אנו חיים כעידן של התערערות הסדר החברתי ושל אי-ודאות מוסרית.
לעניין זה, אפתח סוגריים ואציין כי הבונים החופשיים הם, להבנתי, פרויקט הנסמך בעיקר על מה שמכונה "המודרניות" המאופיינת בעקרונות הנאורות, השכלה, ידע ואמת אובייקטיבית. תקופה שהחלה במאות החֲמֵשׁ־עשרה – שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה, אך ספגה תגובת נגד חזקה החל מאמצע המאה ה-20 עת התנגשה עם התקופה הפוסט-מודרנית- תקופה של פוסט-אמת ורלטיביזם (יחסיות). ההתגוששות הזאת הביאה אותנו לעידן, שהסוציולוג זיגמונט באומן (1925 – 2017) כינה "מודרניות נזילה", תקופה כָּאוֹטִית של אי-יציבות ופריכות של עקרונות חברתיים ומוסריים. כפי שבא לידי ביטוי בדבריו הקולעים של הקומיקאי גראוצ'ו מרקס (1890 – 1977) וכדבריו: "אלה העקרונות שלי, ואם אתה לא אוהב אותם… ובכן, יש לי אחרים."
מציאות זו שבה אנו חיים, של התנגשות בין עקרונות וערכים, שאם להשתמש בביטוי שהפך כבר להיות שחוק – מציאות "מורכבת", מובילה אותי לתפיסה שדברי המכהן צריכים להיות מאופיינים בגישה ספקנית משהו – הצגת יותר סימני שאלה מסימני קריאה. על מנת לקצר אציין כי בדברי לעיל משובצים גם כמה רמזים מטרימים למקורות ולסימוכין עמם אני צפוי להתכתב בדברי.
וכמובן, שדברי המכהן צריכים להיות בהלימה לנושא העבודה הספציפית בה הם נאמרים.
הסבך הזה עלול להיות קשה לניווט, אך אני מקווה שאצליח לכייל את המצפן במבוך זה בתקווה שהאחים יבואו על שכרם.
סיימתי נשיא נכבד.