דבר המכהן
7 במרץ, 2024
שמחה כמנוף להגשמת ייעודנו כבונים חופשיים
נשיא נכבד,
אחיי כולכם.
שמחה כמצב תודעתי
ג'ון לנון, סיפר פעם:
"כשהייתי בן חמש, אימי תמיד אמרה לי ששמחה היא המפתח לחיים.
כשהלכתי לבית הספר, הם שאלו אותי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. רשמתי ‘שמח’.
הם אמרו לי שלא הבנתי את המשימה.
אני אמרתי להם שהם לא הבינו את החיים".
ולמה אני משתף אתכם, אחיי, בכך, שאמא לנון ובנה ג'ון ראו מהות ומשמעות כה רבה בלהגיע למצב תודעתי מהסוג של שמחה?
שהרי, כולנו יודעים, כי השמחה מרחיבה את כוחות הנפש, עושה את האדם לאנרגטי, ומדרבנת אותו לפעילות ולעשייה.
בבחינת, שקיים קשר, אבולוציוני ממש, בין שמחה לבין חיוניות ואנרגיה.
שמחה כעניין פילוסופי
מעבר לרובד הנוירולוגי, חשוב להבין, ששמחה היא גם עניין פילוסופי.
ברוך שפינוזה – הפילוסוף היהודי אשר נחשב כאחד מאבות
החילוניות, הספקנות והמודרניות – ויש האומרים (הגל) כי בלי השפינוזאיזם – אין פילוסופיה כלל, תפס את השמחה כ"מעבר של אדם משלמות קטנה יותר לשלמות גדולה יותר".
שמחה ובנייה חופשית
ומה לשמחה ולבנייה החופשית?
אם נלך לתפיסתו של שפינוזה, אשר קושרת בין שמחה לבין שלמות האדם, ברור, כי ככל שתימצא יותר שמחה ביום-יום שלנו,
כבני אנוש, בכלל וכבונים חופשיים, בפרט – יהיה בכך כדי לסייע בעדנו, לממש את ייעודנו להיות אנשים טובים יותר.
איך להיות שמח?
היכן מוצאים את השמחה? איך נהיים שמחים?
זה כבר נושא עמוק, שהזמן המוקצב לדבר המכהן – צר מלהכיל.
לכאורה, בגירוי חיצוני. למעשה, התשובה מעניינת הרבה יותר.
בקליפת אגוז, תוך רידוד משמעותי של הנושא הפילוסופי המרתק הזה, אזכיר בנגיעה שניים שביטאו עמדה בעניין:
הראשון: ר' נחמן מברסלב, מייסד החסידות.
לפי גישתו, השמחה היא "פנימית ויסודית אצל האדם, והיא אינה תלויה בגורם חיצוני."
השני: קונפוציוס, מגדולי הפילוסופים של סין, שעסק, בין היתר, במוסריותו של האדם.
קונפוציוס שם את הדגש על כך ש"השמחה נמצאת בכל", והוא הוסיף: רק ש"צריך לדעת להפיקה".
סיימתי נשיא נכבד.