דבר המכהן
16 בינואר, 2025
"סיכום כהונה"
נשיא נכבד,
אחיי כולכם.
מה המשותף לנושאים הבאים (למנות עם האצבעות):
לוגיקה – דמיון – אור – רטוריקה – התמדה – וגם תשוקה?
למי שטרם ניחש
אוסיף עוד כמה נושאים לרשימה (למנות עם האצבעות):
אֶבֶל – החובה להתקומם נגד עוולות –
סיפוק – נחישות – אושר
וחוכמה עתיקה ונצחית.
ולמי שהאסימון עדיין לא נפל,
אציין עוד כמה (למנות עם האצבעות):
סילוף האמת – הצלחה,
שמחה כמנוף להגשמת ייעוד –
והאומץ להיות מוסרי.
המשותף לנושאים שמניתי
ה-ו-א
שכל אחד מהם
שימש אותי בדבר המכהן.
* * *
הנושאים הללו יחד
משקפים
את שאיפתנו
לאיזון
בין עולמות רגשיים, מוסריים ורוחניים.
הנושאים הללו יחד
מבטאים
את תשוקתנו
לאמת ולחיים מלאי משמעות.
והנושאים הללו יחד
גם מדגישים
את הצורך
להתמודדות אמיצה
עם הקשיים והאתגרים שבדרך.
* * *
בדקות הספורות
המוקצות לדבר המכהן
ניתן היה להביא
אך מעט מזער
מהיקפם ומעומקם
של עניינים,
אשר מהווים חלק
מליבת המסע
של כל אחד מאתנו
כבונה חופשי.
מסע
לעבר צמיחה אישית
של ידע, חוכמה ותחושת הגשמה.
מסע
של מחויבות
לפעול בעולם
מתוך יושרה ואומץ מוסרי,
ולהוות לאחרים
מקור לתמיכה ולעוצמה.
* * *
עיקר הקושי שלי בתפקיד
היה לתמצת כל נושא,
שהוא כשלעצמו עולם ומלואו
לכחמש דקות.
והכל,
תוך ניסיון
שלא לשעמם את האחים
בתום עבודה ארוכה,
ומבלי לגלוש לפוליטיקה.
השנתיים בהן כיהנתי בתפקיד
היו מטלטלות ביותר עבור כולנו.
ניסיון ההפיכה המשטרית
להרוס את יסודות הדמוקרטיה
והמלחמה ארורה שהגיעה בעקבותיו
העלו אצלי כמכהן
שאלות קשות
באשר לאופן
בו תופסים אחים שונים
את מחויבותו
של כל אחד מאתנו
לעשות כל שלאל ידו
לטובת שמירה על ערכים
האמורים לשמש
נר לרגלי מסדר הבנייה החופשית.
חשתי בפער
בין נאה דורש נאה מקיים.
חשתי
בסכנה הנשקפת מכך
לאחווה שלנו.
ולכן,
רציתי מאד לשתף אתכם, אחיי
במחשבות על ערך הדמוקרטיה,
שהוא מנשמת אפו של המסדר שלנו.
ואולם,
האיסור לדבר על פוליטיקה בלשכה
מנע זאת ממני.
ואם להיות מדויק:
ממש הרג אותי.
ובכל זאת,
מגבלות האיסור הזה
דווקא, הובילו אותי
לחפש,
ולא פעם אף למצוא,
דרכים להתבוננות עמוקה יותר
ולנגיעות עדינות
שיספיקו
ולו גם להותיר
חומר למחשבה.
* * *
אחיי,
הערב,
זה הוא לי דבר מכהן אחרון.
תודה
לכל אחד מכם,
על שבהקשבתו
היה חלק בלתי נפרד
במסע שלי.
תודה
לאלה מבינכם
שבפידבק שנתנו לי
סייעו לי
לממש את תפקידי
בדרך עמוקה ומשמעותית.
תודה מיוחדת
לך, שלמה,
נשיא יקר,
שלא ויתרת לי,
כאשר מניתי בפניך
סיבות סדורות
שלדעתי,
היו על פניהן משכנעות
מדוע אין זה נכון
לתת בידי
תפקיד נכבד ואחראי זה.
מהר מאד הבנתי,
שאלה היו למעשה תירוצים,
ושאתה, שלמה יקר,
צדקת!
בזכותך,
זכיתי לשנתיים מרתקות
במסע שלי.
ולא אשכח גם
את תמיכתך בי
לאורך הדרך.
* * *
מסיים את כהונתי
בתחושת סיפוק
על שזכיתי
לתרום,
ולו מעט,
לצמיחה המשותפת
של כולנו יחד.
* * *
גאה להיות חלק ממסדר
המחויב לבנות בעולם
אור, אמת ואחווה.
סיימתי נשיא נכבד