נשיא נכבד, אחיי –
ה-12 באוקטובר 1422: צ'ארלס השישי, מלך צרפת, הולך לעולמו בפריז, בחדרו שבמלון סאן-פול.
הארון, ובו עצמותיו, הורד לחלקת הקבר שמתחת לבזיליקה של סאן-דנ י, ובעודו נטמן באיזור שיועד לו, יוצא הדוכס מאוזה, מבכירי האצולה הצרפתית, ומכריז לאזני העם הנאסף:
le roi est mort, vive le roi
ובתרגום חופשי –" המלך מת, יחי המלך!"
ההכרזה נבעה שיירות מהחוק הצרפתי,
, le mort saisit le vif
(לה מור סזי לה ויפ) הקובע את העברת השלטון המיידית לשליט החדש, ברגע מותו של המלך הקודם. בצורה כזו, ההכרזה הזו, שנשמעת על פניה כסתירה מוחלטת, מודיעה לאזרחי המדינה על מותו של המלך הקודם, ומבטיחה את ההמשכיות השלטונית, על ידי הכרזתו של המלך הנוכחי.
באנגליה , ערש הולדתו של מסדרנו, היתה קיימת מסורת זהה , לפיה המדינה לעולם לא תהיה ללא מונרך. מקורה של המסורת הוא בשנת 1272, אז הלך לעולמו הנרי השלישי, מלך אנגליה, בזמן שבנו אדוארד הראשון יצא להילחם במסעי הצלב . כדי למנוע קרבות ירושה שיכולי ם היו להדרדר לכדי מלחמת אזרחים, יצאה המועצה המלכותית בהצהרה:" כס המלוכה לעולם לא יהא ריק, המדינה לעולם לא תהא ללא מונרך". אדוארד הוכרז לאלתר למלך ומלך בהיעדרו, עד אשר שב לאנגליה ולמד על מות אביו.
באותם ימים, צרפתית היתה שפתה של האצולה באנגליה, והם עד מהרה תרגמו את הביטוי והחלו
לומר אותו בצורה מסורת ית עם עלייתו לשלט ון של מונרך חדש:
The king is dead, long live the king!
הפעם האחרונה בה שמענו כולנו את ה ביטוי נאמר בקול היתה רק ב-20222, כאשר צ'ארלס השני עלה לשלטוi לאחר מותה של אימו, אליזבת השניה.
מסדרנו, מסדר הבונים החופשיים, רחוק שנות אור מלהיות מונרכיה. אצלנו, כל האחים על הפלס, איש אינו מורם מעם, וכל תפקיד או תואר המוענק לאח, אחת מטרתם – שירות לשכתו ואחיו בצורה הטובה ביותר , לטובתם ולטובת המסדר כולו . אצלנו , אין צורך בביקור של מלאך המוות כדי להחליף נשיא – אחת לשנתיים, בד"כ, תמה לה מעצמה כהונתו של נשיא הלשכה ונושאי התפקיד שמינה, ומתחילה כהונתו של נשיא נבחר חדש ועימו נושאי משרה חדשים . עם זאת, העקרון זהה –" כס הנשיאות, כסאו של שלמה המלך, לעולם לא יהא ריק, הלשכה לעולם לא תהא ללא נשיא".
לי, אישית, מאד קשה עם פרידות – אני עדיין בקשר עם מרבית האקסיות שלי, רשימת חבריי בפייסבוק מלאה בפרצופים מבית הספר היסודי, התיכון, הצבא והלימודים, ואני אפילו בקשר לא רע עם עמיתים לשעבר ממקומות עבודה שמזמן עזבתי. עם הזמן, והניסיון, למדתי לחיות בטוב עם החילופים התכופים בלשכה שלנו, ולהבין את הערך הרב הטמון בהם:
כל נשיא, כל נושא משרה, מביא עימו מעצמו אל התפקיד אותו הוא ממלא – האדם שהוא, ערכיו,
השקפת העולם שלו, המורשת אותה הוא רוצה להשאיר, והדרך בה הוא חושב שראוי למלא את
תפקידו. אין כהונתו של נשיא אחד דומה לזו של קודמו. בצורה כזו, נמנעת הלשכה מסטגנציה משמימה ומעייפות חומר – הלשכה הופכת לגוף חי ונושם, הזוכה למייקאובר ורענון מדי שנתיים ומתקדם עם הזמנים המתקדמים .
אנצל את ההדמנות הזו להודות לנשיאנו היקר, האח אלי בר -ששת, ולכל נושאי המשרה שלו, על
ההשקעה והתרומה שלהם לקיום החי והתקין של לשכתנו, ובאותה נשימה ממש, אאחל בהצלחה
לנשיאנו הנבחר, האח שלמה אבן זוהר, ולנושאי המשרה שבחר שיסייעו לו.
לונג ליב לשכתנו, תחי לשכת הכוכב!
סיימתי נשיא נכבד.