דברי המכהן 3.4.2025
נשיא נכבד, אחי כולכם.
אנשים אוהבים מוזיקה ממגוון סיבות: גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים ותרבותיים. המוזיקה מפעילה אזורים במוח הקשורים להנאה, היא מחברת אותנו לזיכרונות וחוויות אישיות, שלנו ועם אחרים, ומאפשרת דרכי הבעה ויצירה של תחושת שייכות וחיבור חברתי. מוזיקה היא כלי חזק שמחבר בין גוף, נפש ותרבות. ואכן, ניתן לומר בהכללה שכולם אוהבים מוזיקה והיא תופעה שאנתרופולוגים מכנים "אוניברסל תרבותי" – מאפיין הקיים בכול התרבויות האנושיות, בעבר ובהווה, הגם שכול חברה פיתחה צורות ביטוי וסגנונות שונים. כך התבטא בעניין זה פרידריך ניטשה, שראה במוזיקה ביטוי חיוני לקיום ולרגש האנושי, בספרו "שקיעת האלילים (1889), ובסגנונו הדרמטי כתב: "בלי מוזיקה החיים יהיו טעות".
אני מבקש להוסיף זווית נוספת למגוון הסיבות לאהבה האוניברסלית למוזיקה והיא היותה מאפשרת "אֶסְקֶפִּיזְם" (בעברית: בּוֹרְחָנוּת) – בריחה מהמציאות לדמיון או להסחת דעת. מוזיקה ואסקפיזם קשורים זה בזה באופן עמוק, מכיוון שמוזיקה מאפשרת לאנשים לברוח מהשגרה הלוחצת ומהקשיים היומיומיים.
פסיכולוגים רבים עסקו בנושא וביניהם: פרויד, יונג, סקינר ואחרים, אך דעותיהם חלוקות. יש הרואים באסקפיזם מנגנון התמודדות, שיכול להיות חיובי, אך גם שלילי. אסקפיזם חיובי מסייע בהפגת מתחים, טיפוח הדמיון ומשמש נקודת מוצא לפעילויות פרודוקטיביות כמו אמנות וכתיבה. לעומת זאת, אסקפיזם שלילי מוביל להימנעות מאחריות, דחיינות או ניתוק, ולעיתים להתמכרות. ואכן, אסקפיזם הוא מצב מורכב. הסופר הצ'כי מילן קונדרה בספרו, עם השם האלמותי, ”הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" (1984) עוסק בבריחה מהמשמעות הכבדה של החיים, אך גם מראה את חוסר התוחלת באסקפיזם כניסיון אנושי מובן, אך לא תמיד יעיל.
המוזיקה היא אחת הצורות הכי זמינות ועוצמתיות של אסקפיזם. האם היא דוגמה טובה לאסקפיזם חיובי? המשורר האמריקאי וולט ויטמן (1819 – 1892) בשירו "אני שומע את אמריקה שרה" מתאר כיצד המוזיקה יוצרת מרחב בו בעלי מקצועות שונים כמו בנאים, נגרים, ספנים ואחרים מוצאים חירות וביטוי עצמי[1]. לעומת זאת, שלומי שבן בשירו, "תרגיל בהתעוררות"[2], שיצא לאור לפני כ-10 שנים, וזכה אז להצלחה רבה כשהוא מבוצע על ידו יחד עם חווה אלברשטיין, בטקסט "סוריאליסטי-ראליסטי"[3] משהו משורר את הדברים הבאים:
"אם זהו רק תרגיל, זה אכן תרגיל מוצלח. השמיים צבועים וניל, האופק מפויח. הכול חוזר אדום יותר מן השוחות ובצריחים. אמרי, … מתי בדיוק כל זה מתרחש? – בזמן שכתבתם שירים".–[4]
והפעם שתי שאלות: אחת כללית, האם אין מקום ליותר אסקפיזם בחיינו, רצוי חיובי שיאפשר בריחה מהמציאות על מנת להיטיב אותה? והשנייה קשורה יותר לנו עצמנו, הבניה החופשית – האם יושבנו פה בבועה הסגורה אינה סוג של אסקפיזם?
סיימתי נשיא נכבד.
-
I Hear America Singing, Walt Whitman – https://www.poetryfoundation.org/poems/46480/i-hear-america-singing ↑
-
תרגיל בהתעוררות – https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=16195&wrkid=37035 ↑
-
יוסי חרסונסקי / חרסונסקי מיוסיק. ↑
-
הדגשה שלי – יק. ↑