אתמול בערב לאחר יום עבודה מפרך נשכבתי על הספה כשכוסית וויסקי בידי, הדלקתי טלוויזיה, והתוכנית ששודרה היתה משחקי השף. בהיתי בדמויות . אסף גרניט הפולני מפוצץ באגו, יוסי שטרית המרוקאי הגאון, ומושיק רוט השמן שירד במשקל. ראיתי מתמודדים שרוצים להפוך לשפים מפורסמים מקבלים סל מלא מרכיבים, והמשימה שלהם היא להרכיב ארוחה טעימה והרמונית. ואז חשבתי על העבודה המשותפת שצפויה למחרת, ועל זה שעוד לא חשבתי מה יהיו דברי הנשיא. חשבתי על איך לוקחים אנשים בגילאים שונים, מעדות שונות, מדתות שונות, ומייצרים הרמוניה. ואחרי הרבה שנים בבניה אני עדיין לא מבין איך זה עובד, אבל זה עובד, לעזאזל. אני מסתכל על הלשכה המאוחדת והגדולה הזו, ורואה בין השורות צעירים, אנשי הייטק, מבוגרים בוגרי קום המדינה, נוצרים, יהודים, דרוזים, ומוסלמים. וכולם יושבים יחד ועושים אותו טקס ומרגישים אחים. רבותי זהו קסם בהתגלמותו, ואסור לנו לוותר עליו גם אם לא תמיד אנחנו מבינים אותו. כנראה שכך נראית האחווה הזו שאנחנו מזכירים כל כך הרבה בעבודות שלנו חייבים לשמור ולשמר אותה.
אוהב אתכם אחי