אורן לוין – הסינר

נשיא נכבד, אחיי כולם,

בתחילת העבודה הערב, כבכל עבודה, שאל הנשיא הנכבד את המפקח הראשון אם כל הנוכחים הערב הם בונים חופשיים ואם הם לבושים כהלכה.

מה פירוש לבושים כהלכה? כולנו אכן לבושים בחליפות שחורות נאות כנהוג בלשכתנו, אולם מסקירה של מנהגי לבוש בלשכות בעולם זה נע בין טוקסידו בלשכות מסוימות, לסרבלי עבודה ובגדי יומיום בלשכות אחרות. ובכל הלשכות הללו שואל הנשיא את המפקח הראשון אם האחים לבושים כהלכה.

אז מה המשותף לנו ולאחינו ברחבי תבל? מה הכוונה לבושים כהלכה? הכוונה לסינר. אותו סינר עור לבן חלק המוענק לתלמיד בקידושיו, ושישנה צורתו כשיקבל עליו התלמיד את עול הדרגות והמשרות. אל אותו סינר לבן שלפי מסורות מסוניות מסוימות, יחזור בסוף הדרך. אבל אני מקדים את המאוחר.

המלומד המסוני H L Haywood כתב על הסינר- "היה לי הכבוד לקרוא המון ספרות מסונית, ואני יכול להגיד שאין עוד סמל שנכתבו כל כך הרבה שטויות אודותיו"^[1] ברשותך נשיא נכבד, הייתי רוצה להוסיף קצת משלי.

מה היחוד של סמל מסוני זה ומה מקורו?

אותו Haywood מחלק את מאמרו אודות הסינר לשלושה חלקים, והייתי רוצה להשתמש בחלוקה נושאית זו:

1. הסינר – ירושה מן העבר
2. הסינר – האות של הבונה החופשי
3. הסינר- כסמל לטוהר ותום

ירושה מן העבר

למרות שבכתבים המסוניים נהוג לציין מסורות עתיקות בהם היה שימוש בסינר כסמל רוחני פולחני, סביר שהקשר הישיר של הבניה החופשית לסינר מגיע דרך הבנאים האופרטיביים.

ידוע לנו שמקדמת דנא סינרי עור שימשו בנאים ובעלי מלאכה בעבודתם במשך מאות שנים. ויליאם שייקספיר כתב כבר במאה ה 16 במחזה יוליוס קיסר, "where is thy leather apron and thine rule?"^[2] "היכן סינר העור והאמה שלך". יש כאן התייחסות לסמל נוסף שלנו, האמה בת עשרים וארבע האצבעות שהיא מכלי העבודה של הדרגה הראשונה.

הסינר אותו לבשו הבונים האופרטיביים היה עשוי עור עבה, והגיע כמעט עד הקרסוליים. הייתה לו כנף שניתן היה להרימה כדי להגן על החזה. היה זה סינר עם מטרה פונקציונלית. להגן על הלובש בעבודתו. גלגולה של כנף זו היא הכנף המשולשת בסינר אותו אנו לובשים כעת. בלשכות גדולות רבות תלמיד בונה חופשי ילבש את הסינר כשכנפו כלפי מעלה. הסבר בעל פה שקיבלתי בלשכתי הראשונה אמר שבנאים מתחילים מתלכלכים יותר ועל כן כנף הסינר תופנה כלפי מעלה. אולם דנקן בספרו מ 1866 המתעד את הריטואל המסוני אומר שזה היה הנוהג בקרב תלמידים בונים במקדש המלך שלמה^[3].

אביזר לבוש פונקציונלי זה עבר להיות בשימושם של הבונים הספקולטיביים כדי לציין את הקשר שלהם למקצוע הבניה. עדות מוקדמת לשגרת השימוש בסינרים בלשכות של בונים חופשיים ניתן לראות באיור המופיע על שער המהדורה המוקדמת מ 1723 של חוקות אנדרסון, בא נראה אח הנושא סינרים וכפפות, מן הסתם לשימוש האחים בלשכה.

אולם ככל שגדל חלקם של הבונים הספקולטיביים בלשכות הבנאים, כך החל גם הסינר להשתנות. הוא החל להתקצר. בתחילה עד הברכיים ואחר כך עוד למעלה מזה. החומר נהיה דק יותר, ולפעמים לא היה מעור כלל. החלו להופיע עיטורים וקישוטים שונים עליו, והצבע הלבן הפך לנפוץ.^[4]

במשך המאה ה18 החל לקבל הסינר את הצורה אותה אנו מכירים כיום, מבחינת הגודל והעיטורים. בתקופה זו החלו גם להתקבע המנהגים המוכרים לנו כיום. באנגליה, סקוטלנד וגם אצלנו בישראל, רק תלמידים לובשים סינרים לבנים, ואילו אחיהם החברים ורבי הבונים לובשים סינרים עם עיטורים המתארים את דרגתם.

בארה"ב, כל הבונים שאינם נושאי משרה לובשים סינר לבן חלק. ההבדל בדרגה יהיה בדרך לבישת הסינר. יתרה מזאת, בדרך כלל יהיה זה סינר פשתן לבן. זו מסורת שנותרה ממלחמת האזרחים, בה היה מחסור בעור.

הסינר כאות של הבונה החופשי

במהלך טקס הקידושין שלי הובאתי על ידי המדריך השני אל הנשיא במזרח, והנשיא הנכבד העניק לי סינר עור כבש לבן. נאמר לי שהוא סמל לתום וטוהר, ושהוא נעלה יותר מהעיט הרומאי, הכוכב, הבירית, או כל עיטור של כל מסדר שמלכים ונסיכים ושועים יוכלו להעניק לי, אלא אם הם אחים בונים חופשיים בעצמם.

בטקס הקידושין הנהוג בלשכתנו, אומר המפקח הראשון על הסינר "עתיק הוא מכל העיטורים המקובלים בעולם, ונכבד הוא מכל תואר כבוד אחר, כי הוא סמל התום וקשר הרעות. מסכם ואומר המפקח הראשון "אך עליי להזהירך לבל תעטה חרפה על האות הזה, כי הוא לעולם לא יביישך."

אות זה של מסדרנו אכן נעלה יותר מכל תארי האצולה של מסדרים שונים, כי הוא מסמל ערכים נעלים של רעות, הרמוניה, טוהר ותום. לדעתי האישית, העובדה שהאות שלנו כבונים חופשיים מגיע מעולם של עבודה ומלאכה קושר אותנו, מבחינתי לפחות, לערכים של חריצות ושקדנות.

מקי בספרו על הסימבוליקה של הבניה החופשית מכנה שלב זה בטקס הקידושין כטקס ההסמכה The Rite of Investiture^[5]. המילה investiture קשה לתרגום היות ופירושה היא הענקת פריט לבוש כדי להעניק סמכות. מכאן משמעותה הכפולה. ממשיך מקי ואומר שזהו החפץ הראשון אותו מקבל המועמד והראשון שמוסברת משמעותו, ולכן זה האות של הבונה החופשי

סמל לטוהר ותום

לאורך הדורות נחשבה הכבשה לסמל התום. גם מקור המילה תמים במובנה המקובל בא מספר במדבר "שני כבשים בני שנה תמימים". במקור הכוונה ללא פגם גופני, אבל אנו נוטים להשתמש במילה לציין ניקיון רוחני.^[6] משמעות זו ולובנו של הסינר מעור הכבש הופכים אותו לסמל הטוהר והתום.

במקורות ספרותיים ודתיים חוזרת הכבשה כסמל התום והצבע הלבן כסמל לניקיון וטוהר. אין בכוונתי לסקור את המקורות כדי לא לנסות את סבלנותם של אחיי, אולם מקי מקדיש את רוב הפרק אודות הסינר לסקירת אנלוגיות היסטוריות ממסורות רוחניות ודתות מעין אלו. באמצעות המקבילות שקושר מקי בסקירתו בין הטקסים העתיקים לטקס הקידושין המסוני וקווי הדמיון הברורים, מקי אומר בפסקנות שישנו גם קשר היסטורי בין הטקס המסוני לטקסי ההסמכה העתיקים..

כמה מילים לסיום

כשם שזכיתי להתקבל ללשכה זו, זכיתי שדרכי המסונית החלה בניכר, במרילנד בארה"ב. כדרכן של לשכות אמריקאיות, סינר העור הלבן המוענק בקידושי תלמיד בונה חופשי, הוא שי המוענק על ידי הלשכה, והוא ילווה את הבונה החופשי כל חייו, אולם הוא ילבש אותו רק פעמיים – פעם אחת בטקס הקידושין, ובפעם השנייה סינר זה יושם עליו על ידי אחיו בעוברו למזרח הנצח. סינר לבן זה בשבילי הוא מתנה יקרה לי ביותר וללא ספק העיטור הנעלה ביותר שהוענק לי. הוא גנוז במקום מבטחים בתקווה שתחלופנה שנים רבות עד שאחי יעזרו לי להשתמש בו שוב.

מיודענו האח קארל ה. קלודי, שכתב את שיחות השוער הזקן, החביב על לשכתנו, ציטט בספרו אודות הדרגה הראשונה את לקח הדרגה מלשכת דנדי העתיקה בסקוטלנד^[7] "סינר זה הוא שלך ללבוש לאורך חיים מכובדים, ובמותך להיות מונח על הארון שיכיל את שרידיך בני התמותה, ויחד איתם מונח מתחת לרגבי העמק הדוממים. תן לפניו הטהורים וחסרי הרבב להיות עבורך תזכורת תמידית לטוהר החיים ולצדקת ההתנהגות, טיעון בלתי נגמר למעשים אצילים יותר, למחשבות גבוהות יותר, ולהישגים גדולים יותר. וכאשר יגיעו סוף סוף רגליך היגעות לסוף מסעם, ומתוך אחיזתך ישמטו כלי העבודה של החיים, יהי רצון שהתיעוד של מחשבותיך ומעשיך יהיה טהור ונקי כמו סמל זה.

סיימתי נשיא נכבד

1. H. L. Haywood, Symbolical Masonry: An Interpretation of the Three Degrees, 1923 ↑
2. William Shakespeare, Julius Caesar [I, 1] ↑
3. Malcolm C. Duncanת Duncan's Masonic Ritual and Monitor, 1866 ↑
4. The apron and its symbolism, Bro. F.R. Worts, Ars Quatuor Coronatorum, vol. V, 1892 ↑
5. The Symbolism of Freemasonry, Albert G. Mackey, 1882 ↑
6. בין העמודים, אוצר התלמיד, בן ציון אילון, 1964 ↑
7. Introduction to Freemasonry – Entered Apprentice – by Carl H. Claudy, 1933 ↑