במאמר הקצר שלמטה בכוונתי להעביר כמה מהעקרונות שעזרו לי לשנן טקסטים בע״פ במהלך חיי, את חלקם לימדו אותי בבית הספר היסודי, את חלקם בעת שעבדתי כשחקן בתיאטרון ילדים ואת רובם למדתי באוניברסיטה במהלך לימודי התואר בפסיכולוגיה. שימו לב שאני משתמש בכוונה במילה ״שינון״ ולא במילה ״לימוד״ בכל
הקשור לטקסט. יש הבדל גדול בין שינון ללימוד, כשאנחנו לומדים טקסט אנחנו מבינים אותו ויכולים לדבר עליו, הלימוד מערב גם זכירה אבל במידה יחסית מועטה. שינון לעומת זאת הוא תהליך הרבה יותר עמוק המאפשר לנו להעביר את הטקסט בצורה קולחת, מובנת ומעניינת למישהו אחר ממש כפי שנכתב. תפקידו של מעביר הלקח,
לעניות דעתי, קרוב יותר לתפקידו של השחקן מאשר לתפקידו של המרצה.
אז איך עושים את זה בעצם?
ניתן לומר שהעיקרון הראשון הוא שאין דרך קיצור, טכניקה או ״גלולת פלא״ שתאיץ את התהליך בצורה משמעותית, או במילים אחרות אין תחליף למאמץ ולהשקעת הזמן. ניתן אפילו לומר שיישום של העקרונות שמופיעים למטה יוביל דווקא להשקעת זמן גדולה יותר – אבל ההשקעה הזו גם מובטחת שתניב את פירותיה והזמן שיושקע ינוצל בצורה מיטבית. להלן יתר העקרונות שיכולים לחזק את היכולת שלנו לזכור טקסט לאורך זמן ולהפוך את תהליך השינון ליותר אפקטיבי:
- חזרות חזרות חזרות
לא ניתן לשנן טקסט ללא חזרה, ובמיוחד לא לומר אותו מבלי להתבלבל או לגמגם. הדרך הארוכה היא המהירה ביותר – חייבים לחזור על הטקסט פעמים רבות מספור, עשרות לטקסטים קצרים ואולי מאות לטקסטים ארוכים. זה אולי נשמע הרבה אבל אם מקדישים כמה דקות ביום בכל יום לאורך זמן זה מצטבר ובסופו של דבר מגיעים לכמות החזרות הללו בלי בעיה. כאן נזכור את המקבת המלמדת אותנו חריצות ואת האזמל המלמד אותנו התמדה.
- זמנים מיוחדים
נראה ששינון הוא אפקטיבי ביותר כאשר עושים חזרות קצת לפני השינה וקצת אחרי שמתעוררים בבוקר (החשוב יותר הוא לפני השינה). השינה היא הזמן שבו אנחנו ״מגבשים״ את הזיכרון שלנו והיא חשובה עד מאוד. כמובן שאם לא מקדישים מספיק שעות לשינה היכולת לגבש את הזיכרון גם נפגעת, אבל מאחר וכולנו בונים חופשיים שמכירים את לקח האמה בת 24 האצבעות לא נקפח את עצמנו במובן הזה.
- שילוב כוחות
יש לנו כמה סוגי זכרונות, הזיכרון שאחראי על ״לימוד״ נקרא זיכרון דקלרטיבי, הזיכרון שאחראי על ״מה עשיתי היום״ נקרא זיכרון אפיזודי והזיכרון שאחראי על פעולות כמו רכיבה על אופניים וקשירת שרוכים נקרא זיכרון פרוצדורלי, והוא זיכרון ״חזק״ בהרבה מהקודמים. כשאנחנו משננים טקסט אנחנו צריכים לרתום את הזיכרון הפרוצדורלי שלנו, עלינו לקרוא את המילים בקול רם כבר מהקריאה השניה של הטקסט. לקריאה ללא ביטוי המילים אין הרבה משמעות מבחינת הזיכרון, כאשר אנחנו מבטאים את
המילים אנו קושרים את הזיכרון של הפעלת השרירים שעוסקים בדיבור (פרוצדורלי) לזיכרון של שמיעת המילים (אפיזודי) לזיכרון של משמעות המילים (דקלרטיבי) וכך משלבים כוחות של מספר סוגי זיכרון יחדיו.
- השוואת תנאים
מתוך העיקרון הקודם אפשר גם לגזור את העיקרון הבא – כשאנחנו יושבים על הכיסא הנוח שלנו וקוראים את הטקסט אנחנו קושרים את הזיכרון של נוחות הכיסא ליתר הדברים. כדאי מאוד לעשות את החזרות (לפחות מהרגע שכבר לא צריך יותר את הספר) בעמידה. אם ישנם עזרים פיזיים – להביא אותם, או תחליפים קרובים. אם ישנן אותות – לבצע אותן (כמובן בפרטיות), ואם אפשר לעשות את זה בעודנו בחליפה אפילו יותר טוב. זו אחת הסיבות שחזרות בלשכה הן מאוד אפקטיביות, אנחנו קושרים גם את
הזיכרון החושי של המקום שבו ניתן את הלקח בפועל אל האימון שלנו.
- לא עושים חצי עבודה
בעיקרון הקודם נכתב לעשות חזרות ״מהרגע שבו לא צריך יותר את הספר״ אבל האם זה לא הרגע שבו סיימנו לשנן? התשובה היא כמובן לא. אפשר לראות את הזמן שבו אנחנו עובדים עם הספר כ״חציבת האבן״, אבל אחרי שהאבן משתחררת מהמחצבה (ואנחנו משתחררים מהספר) עדיין מדובר ב״אבן גוויל״. על מנת ללטש את הלקח שלנו ולהפוך אותו ל״אבן גזית״ עלינו להמשיך בחזרות גם ללא הספר, כך הדיבור והתנועה שלנו יהיו קולחים בזמן מתן הלקח עצמו.
- להסתגל ללחץ
בדרך כלל כשאנחנו לומדים לבצע פעולה או מיומנות חדשה אנו נעים על סקאלה של השתפרות, אבל ברגע הראשון שאנו מציגים אותה מול קהל, נראה כאילו כל האימון ״נשבר״ ואנחנו מקבלים בלאק אאוט, שוכחים, מתבלבלים ומגמגמים. התופעה נקראת ״נרפות חברתית״ והיא אוניברסלית. עם זאת בני אדם שכבר התקדמו על בלימוד המיומנות מגיבים בדיוק ההיפך, ההצגה מול קהל דווקא משפרת את הביצועים שלהם. אין דרך להסתגל ללחץ מבלי לחוות אותו ולכן חזרות רבות מול אנשים אחרים עוזרות
לנו להקהות את שיניו (למרות שלחץ תמיד יהיה – ישנן טכניקות שונות להתמודד עם מצבי לחץ אך מקוצר היריעה לא אביאן כאן). חשוב שגם נזכור את העמוד השמאלי שמסמל את עוז הרוח ולא ניתן לפחד הקהל (הפחד הנפוץ ביותר בעולם) להפחית מהביצוע שלנו.
- כוחו של הדמיון
באחד העקרונות הקודמים כתוב שכדאי לבטא את המילים כבר מהקריאה השניה, אבל למה לא מהראשונה? את הקריאה הראשונה כדאי לעשות בנחת ובראש פתוח, לשים לב לכל מילה ומילה, לתת למילים להעלות בנו אסוציאציות, ובזמן הקריאה ואולי קצת אחריה לדמיין את מה שקראנו. זה בדרך כלל יותר קל כשמדובר בסיפור כלשהו אבל גם כשמדובר בטקסט אחר תמיד עולות לנו תמונות כלשהן לראש.
חשוב להתמקד בתמונות ובאסוציאציות כי הן אלו שיעזרו לנו לבטא את המילים עם הכוונה הנכונה –
משמע המילים ישמעו מפינו לא כדיקלום אלא כאמירה שלנו כלפי ״חתני הטקס״ באופן אישי.
- מחוות וקישוטים
אחרי שסיימנו לשנן את הלקח שלנו באופן שנשמע אותנטי, ואנחנו בוטחים בעצמנו וביכולתנו לתת אותו באופן מלא ללא צורך בעזרה, אנחנו יכולים גם להוסיף מחוות גופניות, פאוזות וקישוטים אחרים לטקסט. היופי הוא אלמנט חשוב בכל עבודה, כפי שמלמד אותנו עמוד התפארת. זה עלול אולי להישמע כאילו אנחנו ״מוסיפים לעצמנו עבודה״ בנקודה הזו, אבל לא כך הדבר – בפועל אנחנו מוסיפים לעצמנו ״עוגנים״
שעוזרים לנו להעביר את הלקח באופן קולח. העיקרון החשוב הזה אומר ששילוב כמה אלמנטים במקביל דווקא מקל עלינו לזכור ולא מקשה.
- לא נחים על זרי הדפנה
השלב הזה מגיע דווקא אחרי מתן הלקח – הסכנה הכי גדולה ליכולת שלנו להעביר את הלקח שוב היא שנתנו לקח כל כך מוצלח שאנו עלולים להרגיש שאנו שולטים בו לחלוטין.. ובטקס הבא שיתרחש חודשים לאחר מכן, יום לפני מתן הלקח בשנית נעשה חזרה ונבין שהרוב נשכח! ואז כבר יהיה מאוחר מידי..
חשוב מאוד לעשות חזרות פעם בכמה שבועות על מנת לא לאבד את כל העבודה הקשה שהשקענו )ואולי נוכל אפילו לשפר כמה דברים(. לקראת המועד בו ניתן את הלקח בשנית כדאי לקחת כמה ימים לחזרות נוספות (בלקח קצר) או אפילו שבוע או שניים (בלקח ארוך). מומלץ מאוד לא לנסות להעביר את הלקח שוב ללא הכנה מוקדמת בלשכה פתוחה )מול קהל ומול המועמד( ההצלחה עלולה להיות מתעתעת. כאן נזכור את משמעות העמוד הימני בהיכל וכמובן את המשמעות המתקבלת מהשילוב עם העמוד הראשון משמע בעזרת מילת העמוד הימני ובעבודה המתמדת להתנות את עצמנו לנהוג בעוז בפני הלחץ נגיע למצב שבו הלקח שניתן רק ישתפר כשנבצע אותו בלשכה פתוחה במהלך הטקס.
מאחל לכולכם הצלחה רבה במתן הלקחים!
לא לשכוח, אם מישהו צריך עצה או עזרה או לעשות חזרה – לא להסס לפנות אלי
אסף.