אחיי,
חג השבועות השנה גרם לי להבין משהו די מרתק ומעט מוזר. הוא גרם לי להבין את הדימיון המפתיע שבין גבינות ואנשים.
בכל סופר ומעדניה יש ״חלקת גבינות״. עולם שלם ממש. אבל זה לא היה ככה תמיד כמובן.
פעם היינו רואים בחלון הראווה איזה בלוק גבינה מלבני, בעטיפה אדומה, שכתוב עליו ״גבינה צהובה מושלמת לטוסטים״.
עם השנים, הגיעו להן גבינות בשלל צורות וצבעים, שלא מביישות קטלוג מעצבים.
גבינות שמנות, וגבינות רזות.
גבינות קשות, וגבינות רכות.
גבינות שמתאימות לי בול, וכאלה שפחות.
גבינות עם חורים, וגבינות עם עובשים.
יש אפילו גבינות מסריחות, וגם כאלה מתובלות.
מה שבטוח, אין גבינות מושלמות, אבל כולן מגוונות וייחודיות. ממש כמונו, האנשים.
אז לא משנה מי אנחנו, הגוון שלנו, הריח שלנו, הצבע שלנו, וגם המרקם שלנו, הם הם אלה שמייחדים אותנו.
ברוח זו אאחל לכולנו חג שבועות שמח, שקט וטעים.
שלכם תמיד,
תום