ערב טוב אחי היקרים
הערב שני אחים נפלאים עומדים לעבור לדרגת חבר בונה חופשי עוד שלב בסולם שרגליו באדמה וראשו בשמיים.
במהלך המחשבות על טקס העברה עלו בראשי הרהורים על ההתקדמות בבניה החופשית. כל אחד ואחד מאיתנו עושה את דרכו הוא במטרה לעבוד על האבן של עצמו
לשפר את עצמו ואת סביבתו ואוסיף ואומר להילחם בשדים של עצמו.
מנסיון אישי העלייה בסולם תמיד הזכירה לי את סיפור הנמלה שמתקדמת שני צעדים ביום אך בלילה היא מחליקה ונסוגה לפעמים בצעד אחד ולפעמים בשלושה צעדים.
כך גם אני אישית מרגיש ששלבי הסולם נמרחו בשמן חלק בתקופות מסוימות אני מצליח לטפס שלושה ואפילו ארבעה שלבים ביום אחד אך ישנן תקופות שאני לא מפסיק להחליק אחורה. התובנה העיקרית שלי מהרגשה זו היא שהמטרה העיקרית בסופו של דבר היא לא להגיע לסוף הסולם אלה שסך השלבים שהצלחתי לטפס יהיה גדול מאלו עליהם החלקתי.
אני מאחל לכל אח ואח בלשכה הנפלאה הזו להמשיך לטפס ולא להתייאש אך לזכור תמיד שלטיפוס אין סוף והתובנות שירכוש בדרך יהיו כלי רב ערך שיאפשר לו לנהל את חיו כבונה חופשי ולהתמודד עם השדים שלו.
והלוואי ונמרוד ודניאל יצליחו בשלב זה של חייהם המסונים לאחוז היטב בשלב הבא עליו הם עומדים לטפס ושיעבור זמן רב עד ההחלקה הראשונה.
אוהב אתכם אחי