נשיא נכבד, אחי כולכם.
חוקרי מדעי החברה טוענים כי חילוקי דעות בנושאים המכונים "פוליטיים" מוּנָעים יותר מרגש מאשר מרציונליות.
כך למשל, הפסיכולוג הישראלי-אמריקאי דניאל כהנמן (Daniel Kahneman). זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, שהלך לעולמו לפני כשנה (מרץ 2024), ושעל נסיבות מותו המעניינות ראוי לקיים דיון נפרד. כהנמן טען בספרו "לחשוב מהר, לחשוב לאט (2011), המבוסס על עשרות שנות מחקר אקדמי, כי החשיבה האנושית פועלת באמצעות שתי מערכות: מערכת 1 – מאופיינת בחשיבה מהירה, אמוציונלית, אינטואיטיבית; ומערכת 2 – איטית יותר, מוּכְוֵונֶת ושכלית. לטענתו, רוב ההחלטות בנושאים פוליטיים מופעלות על ידי מערכת 1 האמוציונלית שלעיתים קרובות עוברת לאחר מכן, באמצאות מערכת 2, רציונליזציה והצדקה.
טענה דומה הוצגה על ידי חוקרים נוספים בתחום הפסיכולוגיה החברתית כמו George Lakoff , Drew Westen ו- Jonathan Haidt שבין השאר קושרים את התפיסה הפוליטית לגורמי רקע כמו זהות אישית, שיוך חברתי ומאפייני תרבות.
אם הרגש שולט בוויכוח הפוליטי אין להתפלא שהוא עלול להוביל להִתְנַגְּחוּת והִתְנַצְּחוּת והחשש מתוצאה זו ומפגיעה בהרמוניה הקבוצתית מובן.
לסופר האמריקאי סַמוּאֵל קְלֶמֶנְס, הידוע בכינויו מרק טוויין (Mark Twain), מיוחסת האמירה, אם כי יש ספק אם הוא המקור לה, כי : "פוליטיקאים כמו חיתולי תינוקות יש להחליף לעיתים קרובות, ומאותה הסיבה."
כן אני יודע שפוליטיקה עוסקת בנושאים הרי גורל, אך בכל זאת אני מבקש לשאול האם אין מקום להסתכל עליה עם פחות אמוציות ויותר קלילות. להעביר אותה דרך הפילטר של האמירה השנונה והצינית של מרק טוויין ובכך לאפשר דיון בה במתח נמוך. סיימתי נשיא נכבד.